זעם, כעס ותגובתיות יתר (ה)

כמה פעמים מצאתי את העצמי זועם , כועס עם סיבה ובלי סיבה בצורה מוגזמת , והוצאתי מפי קללות עסיסיות ולאחר מכן נבהלתי מעצמי וחשתי התפרקות בתוכי. מפחיד היה עבורי לראות עד כמה אני לא מכיר את עצמי ולראות עד כמה אנשים , שכנים ומשפחה לא מבינה מה עובר אלי . מתוך קריאה באחד המאמרים שקראתי היום רוב התפרצויות הללו אינם בשליטה וזו הסיבה היחידה שאנחנו חייבים לא לכעוס על עצמנו כשזה קורה לנו . אנחנו לא אשמים במצב הזה . החברה ברוב המקרים לא מסוגלת להבין אותנו . מצאתי לנכון להביא את המאמר הזה כי הוא מסביר עד כמה ההתפרצויות אינם בשליטה . http://www.trauma-pages.com/goodwin.htm הכעס והזעמם של ותיקי –קרבות הסובלים מ-PTSD הכעס של ותיקי-קרבות מפחיד את הקרובים אליהם . הזעם והכעס מופיעות ללא סיבות הנראות לעין , הם זועמים על כל –דבר שנמצא קרוב אליהם . חלק מהם אלימים שקטים , מפעם לפעם מתפרצים . הם מפחדים מהתהגותם ושונאים את התנהגותם . לאחר מחשבה הזעם מתחלף בפחד . חלק מותיקי –קרבות חושבים שהם מוקפים ע"י אויבים . בשביל רבים מותיקי . הקרבות זה כמו לחיות את הטראומה או " למות " עוד פעם . חלק מותיקי-קרבות נותנים מכות על חפצים תלויים , אחרים עלולים להתפרץ על נהגים , או על אנשים שלא עשו להם שום דבר רע . הניסיון הקרבי מעורר את את הזעם ( EGENDORF 1975 - הם הושארו בג'ונגל כמו בעת המלחמה עם הוייטנאמים זה גרם להתעוררות של הזעם . חלק גדול מן הסובלים מפאוסט-טראומה החליפו המון מקומות עבודה . התפטרו או פוטרו בגלל עימותים עם הבוסים . בידידות אלן

דרור עלית על נקודה חשובה , הרבה פעמים גם כשאני כועס וצועק ושזה מוצדק , אני חש שאני נבהל מעצמי . 1- אני לעולם לא צעקתי על אף אדם , נמדה לי כאילו זה אדם אחר ולא אני עושה את זה . תמיד לא הגבתי כשפגעו בי . תמיד פחדתי מתגובות של אנשים אחרים . תמיד ברחתי מאלימות ולא הבנתי למה . היום אני מבין את זה יותר טוב . 2 - האנשים שאני צועק עליהם נותנים לי את התחושה שאני לא שפוי . אני נכנס לאחר -מכן לקליפה שלי מפוחד עד להתפרצות הבאה . תשמע זה לא קורה הרבה . זה מאוד נדיר , אך אני חש שמשהו עוצר אותי בתגובות שלי , או שאני לא מגיב ונכנס לדיכאון ולחרדה , או שאני מגיב בתגובה מאוד היסטרית . צעקות וקללות . ברוב המקרים אלה התפרצויות מוצדקות . אך הם מעלים תגובה של גיחוך או אלימות נגדי , אני מתקפל מול התוגה שמנגד . אני יודע שזה אינו תגובה נורמלית . גם לי יש זכות להגיב . אך בתת-מודע אני מתאפק מלהגיב כי אני מפחד מתגובותי ומתגובות הסביבה . 3 - הכעס והאלימות הם חלק מן החיים אך נדמה לי שאני לא מוצא את האיזון הנכון . הרבה פעמים במקום לענות לאנשים אני מתאפק ונכנס לחרדה ולדיכאון . כשאני מוציא החוצה יש בכל זאת הקלה מסויימת . דוגמאות רבות יש לי : אחד כשעבדתי ברשות העתיקות ורבתי עם מישהיא שהיית אחראית עליי , לא רציתי לגרום למהומה ופחדתי להפסיד את מקום העבודה וכעסתי עליה ארבע חמש ימים רק הגבתי . אנשים מסביבי לא בדיוק הבינו על מה אני כועס . הגבתי בצעקות והתפלאו ולא הבינו מה אני רוצה מהם . זה היה לפני 10 שנים , היום אני מבין יותר טוב מה עבר עלי . רבתי עם כל המעבידים שהיו לי והחלפתי מקומות עבודה אחרי שהתמרדתי או רבתי עם אנשים שעבדו איתי . לא יכולתי לקבל את נורמות העבודה , או הוראות לא הגיוניות בעבודה . היום אני מסוגל להבין שהבעיה לא היית רק אצלם אלא בעיקר אצלי . אך לא הבנתי , לא יכולתי להבין מה עבר עלי באותה תקופה . לא הבנתי למה אני רב עם בוסים , החלפתי תשעה בסיסים בצבא שזה שיא לא קטן . אני לא מתנצל על התנהגותי , אך לפעמים אני חש שינאה עצמית מאוד גדולה כשאני משתולל וזועם והביקורת העצמית שלי מרקיע שחקים . על -אף שאינני אשם בכלום וגם לי מותר לכעוס ולזעום , אך אני לא מצליח לשלוט על זה . בידידות והערכה . אני מודה לך שהוצאת ממני משהו שהציק לי זמן כה רב . אלן