לא היו לו כוחות להמשיך...

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

09/10/2001 | 21:50 | מאת: א.ב.

אני רעייתו. שלשום מימש מחשבות אובדניות שניסה להדחיק מזה זמן מזל שהבן מצא אותו בזמן ,אחרת? מפחדת לחשוב על זה.

לקריאה נוספת והעמקה
09/10/2001 | 22:42 | מאת: איש הגשם

מצטער לשמוע מיסרי לו את אהבתנו לצערי גםלי היו מעידות כאלה אנו כאן באם צריכים עזרה 056580564

09/10/2001 | 22:52 | מאת: א.ב.

איך מתמודדים עם החששות שזה יחזור שוב? איך מונעים את השנות המעידות?

ערב טוב, זו בשורה קשה, וכולנו מודאגים. האם ניתן לסייע במשהו? אנא שלחי לי באימייל (בלחיצה על שמי המופיע בכחול) את מספר הטלפון, ואני אתקשר. אנחנו מחזיקים לך אצבעות, דרור

09/10/2001 | 23:17 | מאת: איש הגשם

גם אני מבקש מס טלפון אם אפשרי הדבר

10/10/2001 | 01:11 | מאת: צVקA קומיי

ל-נ שלום אין לי מילים האם יש מה שהוא שיכול לעזור צביקה

10/10/2001 | 01:30 | מאת: סח-לב

ההודעה פשוט שיתקה אותי לחלוטין והחזירה אותי כמעט 20 שנה אחורה לכשאני ניסיתי להתאבד. את הסיפור שלי אני שולחת לכם במקום אחר. סח-לב

10/10/2001 | 01:54 | מאת: צVקA קומיי

גם לי קשה להגיב מאחר וגם אמא שלי וגם סבתא שלי כן הצליחו להרוג ולרצוח את עצמן בהתאבדות (בשני תאריכים שונים) צביקה

10/10/2001 | 06:21 | מאת: דניאל

חייב.ואם ילך, אז?חוץ מ-100000 שקל ביטוח חיים מה יישאר? אז תודיעי לו בשמי חד משמעי שעדיין יש תקווה,עדיין יש עתיד,ולו רק בזכות הילדים. יש ימים אבל חייבים להתגבר עליהם ובמיוחד בימים אלו שחופשי אנשים הולכים. ועוד שהרבה הלכו ורק בזכותם אנו נשארים...תני עידוד וגם מכה להעירו מהדממה,ובכל מקרה תאמרי לו לפתוח עבורנו חלון ולו בשביל שיר קטן. ואם נצתרך גם נבוא כל החברים לשיחת מוטיבציה וגיבוש,הריי כולנו זקוקים. וחיבוק חם לך אישה על המסירות ואהבה שאת מעניקה, המון תודה אישה,בזכותכן אנו עדיין כאן. דניאל

10/10/2001 | 06:31 | מאת: א.ב.

היום אהיה אצלו ואתו ואמסור לו את אהבתכם המחממת את הלב. אמסור את תגובתו כשאחזור. תודהלכם

10/10/2001 | 09:49 | מאת: אלן

שלום האישה שאיתו היקרה , כשקראתי בבוקר את ההודעה הזאת . אני רוצה להגיד לך שאני רוצה לחזק אותך , את בנך ובעיקר את בעלך היקר לכולנו פה . עבר לי צמרמורת ועצב רב מזכיר לי אירועים שקרו לחברים קרובים אליי והצלחתי להציל אותם ברגע אחרון . אני עד עכשיו לא מצליח להרגע ויודע עד כמה כשעוברים לנו ימים קשים בימי -האיזכור האחרונים ( מלחמת יום -כיפור ) כדי לדבר על מה שכואב ולא להשאיר בראש . לומר את האמת התחלתי לדאוג ולהיות חרד כששמתי לב בעלך לא כותב יותר בפורום . עוברים בראשינו מחשבות אובדניות לפעמים , לפעמים אנחנו חשים שאננו מסוגלים להנות מכלום ואנחנו כל פעם מוצפים מחדש בזיכרונות . אנחנו חייבים לאוור את מה שעובר לנו בראש . אני כל -כך רוצה לחבק אותו ולחזק אותו . כדי שיוציא את מה שיש לו על הלב . אני מזמין אותו להתקשר אלי לפלאפון שלי : 054-495311 אני מקווה שנמצא דרכים לעזור פה לעזור לעצמנו ולשתפים אחרים בזיכרונות הכואבים שלנו . אוהב ומחבק אותכם . תיהיו חזקים . אתם לא לבד אלן

מנהל פורום טראומה והלם-קרב