התרגשתי ממכם

בוקר טוב אנשים יקרים, נו......מה נותר לאמר לאור כל התגובות שהתעוררתי אליהן הבוקר. למעשה המון. התרגשתי, התעצבתי, התלבטתי, וללא ספק יש באוירה שהצלחתם ליצור חום ואינטימיות אנושית שטמונה בה אכפתיות שלא שורה במקומותינו בשפע. אשמח להיות חלק, להשאר, נראה איך זה יהיה.. תודה לכולם, ולך אבצ, הלא הוא אישי , על שבחרת לקפוץ מעל הרף ששמת לעצמך ולפתוח חור קטן בבטן ולשחרר את שאתה מרגיש, מבלי לחשוב ולהתחשב במה יגידו. ולסיום , אפרופו התופת, השלטר : יש לי שתי חברות , שתיהן עברו התעללות מינית על-ידי אביהם, ללא ספק שבר ענק ועצום שאדם לוקח איתו לכל החיים. האחת חיה את חייה בתוך התופת, הזכרון, הפחד, החשד המתמיד כי האמון שנשבר אז כשהיתה ילדה קטנה, הוא בבואה לכך שאין לתת אמון באף אחד אף פעם. כך היא חייה. האחרת גם היתה בתופת, גם חוותה את השבר, גם כואבת ודואבת, ... אבל נאבקת. כל הזמן נאבקת, לא נכנעת לרוע. אני שקטונתי , אומרת תמיד שאחת בחרה לתת לאבא הנורא שלה לנצח, ואילו השניה למרות הכל בחרה שהוא לא ינצח אלא החיים יעשו זאת בנתיב אחר ומוצלח יותר. על הקושי האיום שהן עוברות אין מה להתווכח, אבל תמיד אני עומדת נפעמת מול שתיהן ותוהה מה גרם לאחת לחיות עם תקוה ולחפש אותה, ולאחרת לא.??????? לא לכל פיתרונים, אבל ברור שזה יכול להוות חומר מחשבה לכולם. והיום יום שבת, אני פה להזכיר לכולנו, שיש אור בחוץ, וגם ציפורים, ואויר נעים, ושקט, ושלוה, ואנשים אהובים קרובים או רחוקים, ובריאות שמאפשרת לנו לראות ולחוות את כל אלו, גם אם רק לרגע קט בין לבין כל השאר. שלכם, מירב(למעשה שמי אפרת).

אתרי הצ'אט והפורומים של האינטרנט בישראל עומדים כעת למבחן משפטי כאשר בית המשפט המחוזי בתל אביב התבקש להטיל סייגים על הגולשים וליצור איום והרתעה על חופש הביטוי של המשתתפים.י הבקשה הוצגה על ידי העיתונאי יואב יצחק והיא כלולה בכתב תביעה על "לשון הרע" נגד האתר רוטר.נט על כך שבפורומים שבו, המשתתפים פגעו כביכול בכבודו של האיש.י בכתב התביעה צילם העיתונאי עשרות עמודי פורום שבהם מצוטטים עשרות חברי הפורום והם צורפו כניספחים בכתב התביעה. התביעה גם מופנית אישית לאחד המשתתפים והעיתונאי ביקש מבית המשפט ואף קיבל צו נגד האתר המחייב אותו לשמר את כל פירטי אלפי הגולשים שבו כדי לבוא חשבון עמם או חלק מהם.י בסעיף 38 מופיע בין השאר:י סוגיית פרסום לשון הרע באינטרנט טרם זכתה להתייחסות מצד בתי-המשפט בישראל. יכול ועובדה זו גורמת למפרסמים את דבריהם באינטרנט (לרבות בעלי האתרים) לסבור שככל שהמדובר באינטרנט - "הכל מותר". חדשות לבקרים אנו נתקלים בתופעות חמורות של פרסום דברים חמורים באינטרנט, של פגיעה בזכויות שונות ושל התרת רסן מוחלטת. (...) מן המידה הוא, שבית-המשפט הנכבד יאמר את דברו ויטעים, כי גם באינטרנט לא "הכל מותר", וכי גם באינטרנט יש לשמור על כבודו של אדם ולהימנע מפגיעה בו, בשמו הטוב ובכבודו.י במילים "מכובסות" אלו טמונה סכנה ממשית להסתבכות יומיומית שלך הגולש הממוצע שאינך משפטן ואתה גולש סתם בשביל העניין והכייף.י כעת נשער לעצמנו כיצד ייראה האינטרנט הישראלי אם בקשתו זו של מר יואב יצחק תתקבל על דעת בית המשפט. הרי מדובר בגולשים "בייתים" מכל השכבות ומכל הגילים. האם יצטרך כל מצ'וטט או חבר פורום להושיב לצדו עו"ד בעת הצ'יטוט? האם כל כותב הוא עיתונאי? ומה יקרה אם מישהו בלהט הוויכוח יכעס ויפלוט קללה עסיסית, האם מרגע זה הוא הסתבך בחוק?י העיתונאי מבקש שבית המשפט יגביל בארץ את כל חופש הביטוי הקיים בכל העולם בין גולשי האינטרנט. אם לא נרתם כולנו כאיש אחד להשפיע על דעת הקהל ובאמצעות כך על דרך החיים בארץ, נמצא את עצמנו מאד מהר בצינוק איסור הביטוי, בפחד מתמיד. בכל יום שנסגור את המחשב ונלך לישון נתהפך כל הלילה במחשבה שאולי בהתכתבות האחרונה שעשינו "הסתבכנו על פי החוק". חייבים לעמוד על משמר חופש הביטוי, חייבים לשמור על עצמנו מפני תקדימים משפטיים העלולים להרוס את כל הכייף הקיים במדיה הזו של תקשורת האינטרנט.י דרור גרין - פסיכותרפיסט כתב/ה: > > אפרת יקרה, > > כמה שהתיאור שלך את שתי חברותיך נכון גם לגבינו. > גם אצלנו ישנם כאלו שנותנים לאבא הרע (המלחמה, הגורל) לנצח, > ואחרים, כמו צביקה, שלוקחים את האחריות על גורלם ולא מוכנים להיכנע. > ואנחנו? > אנחנו מנסים ללכת בעקבות צביקה, ובעקבות כל האחרים כאן שיודעים > למצוא את הכוח שבחולשה, את הטוב שברע ואת השמחה שבעצב. אלו > שלפעמים יודעים לתמוך באחרים יותר מאשר לתמוך בעצמם. > ואנחנו כאן, להחזיר זה לזה את התמיכה, וליצור יחד תקווה גדולה > מתוך הקושי הגדול. > > אני שמח שאת מצטרפת אלינו. > > שבת שלום לך ולאישך, > > > דרור >

להתעצבן? על מה? צביקה

צביקה בוקר טוב, התעצבתי. לא התעצבנתי. בביתנו הקט יש חלוקת תפקידים. הוא שמותר לו בתוקף "המעמד" להתעצבן, והיא להתעצב על ההתעצבנות. :):) כל טוב

היי מירב! כמה שאת אישה מקסימה.לא כל הנשים מנסות לדעת מה עובר על האיש שחי איתם, לפעמים נוח להם להתעלם או להמשיך מאותה הנקודה ש....לא קרה מאום. המשיכי כך,בטוח שלבסוף נגיע למנוחה. כי זה לא נורמלי להמשיך כך כל חיינו,והחיים מה-זה קצרים. יישר כח דניאל