שלום

הסיפור הזה אמיתי,וקרה לפני מספר לא גדול של שנים. בדרך כלל יוצאת כל שנה קבוצת יהודים חרדיים שוחטים, לדרום אמריקה, לשחוט בהמות גסות (פרות שוורים) לצורך יבוא ארצה. אחרי יום עבודה , יוצאים השוחטים והמקום ננעל עד למחרת. באחד הימים כשיצאו כל השוחטים החוצה, ורצו לנעול, אמר השומר "אל תנעלו, יש עוד מישהו בפנים" הלכו וחיפשו בכל החדרים אבל לא מצאו, אבל השומר התעקש, ואחרי שחיפשו שוב, ולא מצאו, החליטו לחפש בחדרי הקירור הענקיים, ובאמת באחד מהם מצאו 3 שוחטי מקוררים וקפואים כמעט למוות, הם הובלו לבית החולים, ואחרי טיפול ניצלו, כששאלו את השומר איך ידע שיש מישהו, הוא אמר, "כבר שנים אני שומר פה, משעמם פה, אבל אין מה לעשות, ואף אחד לא אומר לי מילה לטוב או לרע, כשבאו היהודים האלה, היה אחד מהם, בא אלי ואומר לי שלום, וכשהיה הולך, היה אומר לי שלום, וככה כל יום היה מכבד אותי בבוקר טוב לבבי, ובערב היה הולך רק אחרי שהיה אומר לי ערב טוב, היום כשכולם יצאו והוא לא אמר לי ערב טוב, ידעתישהוא עוד בפנים, כי אם היה יוצא, הייתי רואה אותו בודאי, ולכן ידעתי שהוא פה." כששאלו את השוחטים הניצולים, מי מהם הוא, הצביע אחד מהם ואמר, "הייתי ילד חלש, חסר ביטחון עצמי, ופחדתי מכל דבר, פעם אמר לי רב אחד, שאם אני אקבל עלי את המצוה להקדים שלום לכל אדם, חיי נצלו, ואכן, למרות הבושה, התחלתי להקדים שלום לכל אדם, ואכן, האנשים ענו לי בחביבות, וראיתי שהחיים לא מפחידים, לאט לאט נפטרתי מבעית הבושה, וחיי ניצלו תרתי משמע"

מאוד אהבתי את הסיפור, רוז. עדי

גם אני פה