שבוע חדש שקט ושמח

טוב, עדיין לא קראתי את כל ההודעות שפספסתי מיום שישי בצהריים אולי מחר. אבל, עכשיו חזרנו ממסיבת ה"לא אירוסין" שלי. ההורים שלי פגשו את ההורים של משה והאחים שלנו אחד את השני, והיה נחמד וכיף ויופי. בסופו של הערב נאלצתי לנסוע לבית ההורים שלי, מאחר ואבא שלי עדיין לא יכול לנהוג. פחדתי פחד מוות. הג'יפ של אבא לא מוכר לי, אף פעם לא נהגתי בו. כל הזמן חשבתי על זוג מכרים שלנו (שהם במקרה קרובי משפחה של משה ) שבסוף האירוסין שלהם נסעו לירושלים ולא רחוק מהישוב של ההורים שלי התהפכו ונהרגו שניהם. כל כך פחדתי שרגעי השמחה שהרגע חווינו יהיו חלילה אחרונים. אמרתי תפילת הדרך בכוונה, ונסעתי בכבישים זרועי אבנים, עברו על פני אולי 3 מכוניות במשך כל הנסיעה, ואור אחד שהבליח מאחורי הצליח להפחיד אותי (פחדתי מאיזה פיגוע ירי על ידי עקיפה...) וגרם לי לנסוע מהר מידי חלק מהזמן. בסופו של דבר הגענו בשלום תודה לאל. אז מה אני רוצה להגיד? שום דבר מיוחד. רק שהגענו בשלום, ואני מקווה שמחר נשוב בשלום לירושלים. ושיהיו אצלנו אך ורק שמחות. אה, ודרור על תכעס, זה לא היה נגדך :-) וליל מנוחה נעמה

הי נעמה, אז קודם כל שיהיה במזל, עכשיו זה רשמי? ושנית, אני מבינה את הפחד הזה, לבדוק את הרכבים לידך, לתאר לעצמך תרחישי פיגוע על הכביש ואיך אתה נחלץ\או לא. ולא סיפרת לנו מה קרה לאביך? נפגע בתאונה? אז שתהיה רפואה שלמה. ולפעמים צריך להיות תמים ולחשוב "לי זה לא יקרה" לפחות לא היום, זה עוזר להשרדות לילה טוב. וחלומות נעימים

אבא שלי עבר ניתוח בעין. הוא בסדר והכל אבל לנהוג זה עדיין מאמץ כבד בשבילו והילדים סיפרו לי שמאד חששו בדרך הלוך מכך שהוא נוהג (הוא ראה רק בעין אחת) וגם הוא עצמו, שהוא בדרך כלל חסין כל (נו, טוף אבא או לא אבא :-( ) אמר שהיה לו קצת קשה. ("אבל זה בסדר , אני אנהג , אני אנהג") אז החלטתי, למרות שבדרך כלל אני נוטה לנהוג לפי הדרך שאם מישהו אומר שהוא מסוגל, הוא מספיק גדול ואחראי בשביל לעמוד במה שהוא מנסה, ואם הוא עושה דברים מעבר ל"פופיק" שלו, זו בעיה שלו, בכל זאת החלטתי שיהיה יותר בטוח אם אני אסע. וכך היה. עכשיו נוסעים עוד מעט מחדש לירושלים. נקווה שהנסיעה הזאת, תעבור אף היא בשלום. יום טוב והרבה כח נעמה