מפגש בנט"ל

ביום שישי האחרון הרגשתי טוב כמו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן היה זה אחרי שישבתי עם צוות אנשים בבניין המשרת את עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי בנחלת בניימין בת"א) הצוות כלל בין היתר מספר מתנדבות ומתנדב הנמצאים בסוף הכשרתם לשמש מאזינים לקו החם של האמותה 1-800-363363 / 1800363363 זהו קו חינם שניתן לפנות אליו ולשטח ולתנות צרותינו בשעת מצוקה את הקו הכרתי לפני כשנתיים ומאז אני והקו גדלים וצומחים במקביל אני בחיי הפרטיים והקו בהתפתחות של העמותה גיבוש הצוות והסגל ובניית המטרות הברוכות של הקו זוהי הפעם הרביעית שאני יושב מול המתנדבים ובעצם נחשף ומספר את תהליך הפגיעה ההתדרדרות והצמיחה מתוך הגהנום {קריצה קטנה לרוז בקשר ל"מדינת גהנום" } שבו הייתי (ולפעמים נמצא בו עד היום למרות כל הנסיונות והמאמצים) אני מספר לפורום על ההתנסות גם כדי לקבל אישור לעצמי שעשיתי מעשה "טוב" וכמו שחטפתי על הראש ביום חמישי מ גברת X {קריצה עם נשיקה באוויר} שאמרה לי שאני במסע לטובת עצמי בלבד אבל בעיקר כדי לספר חוויה מיוחדת ומרגשת מאוד מאחר ואני משתתף בתהליך של החשפות ולא בפעם הראונה (אני עושה זאת גם במסגרות אחרות של מתנדבים ואנשי מקצוע) קיבלתי בפעם הראשונה היזון חוזר מאחת הצופות היותר מוערכות על ידי (טוב בסדר לפני שתתפלצי - הכי מועורכת) שבא ותאר את התהליך כמו שהוא נראה מהצד השני ואתם יודעים מה - זה גדול חבריה אני רוצה לספר על תהליך של שיחה בן יותר משעתיים עם קהל אמפטי אוהד ומבין שרוצה לשאוב לשאול ולהבין כדי שיוכל לתפקד ולמלא טוב יותר את האפשרות להאזין לנו בשעת הצורך קהל שבא ממקום שמביא את כאבו הוא למצב שיכול לעזור גם לאחר ובזה אני רואה שותפות גורל ביני ובינם. לא משנה לצורך העניין התאורים הפלסטיים של הסיפור שלי אלה יותר חשוב לי לספר על התהליך עצמו במפגש תהליך שבו חשתי השתחררות מעוד נדבך של כאב מעוד מעצור ממכשלה העומדת בדרכי להשיג את מטרותיי שלא לדבר על ה"אסימונים שנופלים" כל פעם עוד ועוד כאשא אני מספר את הסיפור וכל פעם מכיוון אחר וכל פעם עם דגשים אחרים ופתאום אני מגלה שאם מאירים עם פנס ההווה על פינה חבויה מההיסטוריה אבל מכיוון אחר הכל נראה באור חדש ונגלה לפני דברים שהסתרתי אפילו מפני עצמי כל כך הרבה זמן ובכזאת יעילות אני מספר זאת גם כהמלצה והסבר לכל חברי שיש דרך אחרת לא תמיד קלה ולא תמיד רגועה אבל תמיד נדע כולנו שיש עוד דרך אחת לפחות והבחירה בידנו שלכם צביקה נ.ב מאחר ואני יודע שגם חלק מהמתנדבים קורא את הפורום אני מזמין גם אותו להשתתף ואפילו בשמות בדויים ולו רק כדי להגדיל את כמות הדעות כפי שהם באות לידי ביטוי על גבי המסך בפורום נ.ב 1 הקו והעמותה הם ללא מטרות רווח וללא כוונות פוליטיים נ.ב 2 אני רוצה לציין ושלא נשכח על צורה אחרת של פעלתנות ופעילות מסוג אחר לגמרי שזוהיה ההתארגנות של משפחות ובני זוג של נכי צה"ל נפגעי הלם קרב התארגנות לעמותה של שוש פירחה ואחרות התארגנות שאני מברך עליה ושאני מקווה לקבל את החומר הכתוב על העמותה ולהביאו בפני הפורום עם קבלתו כפי שהובטח לי

דרור גרין - פסיכותרפיסט כתב/ה: > > צביקה יקר, > > בוקר טוב. המפגשים שלך עם מתנדבי הקו החם של נט"ל חשובים ביותר, - כן מאד ועכשיו אחרי שכתבתי את הכיתוב האחרון אני עוד יותר שלם עם עצמי > ובעצם מאפשרים להם מפגש אותנטי עם הנושא שבו הם עוסקים. מן התיאור > שלך אני מבין שגם עבורך יש למפגשים האלו חשיבות, - חשיבות עצומה, הבאתי איתי את בת זוגתי כדי שגם היא תוכל להאזין ויצא עוד יותר טוב מרק להאזין היא הפכה לשותפה מלאה בתהליך והוסיפה ותרמה להבנת הנושא, כך שאנייוצא נשכר עוד בהרבה תחומים ולא רק בהתייחסות הישירה תוך כדי המפגש ושלמרות שכבר סיפרת את הדברים בעבר, אתה שב ומגלה בהם זויות חדשות, - מסתבר ואני חייב להגיד שלא להפתעתי כי אם לשמחתי כל פעם הסיפור בא מנקודה אחרת ונוגע בכאב במקומות אחרים תוך חשיפת הכאב למילים ולתחושות כך שאני יכול לאמץ אותו אל ליבי ולהכיר אותו טוב יותר (כפי שכל מתאגרף יודע - אם אתה רוצה לנוח תוך כדי קרב - הכי כדאי לחבק את היריב הכי קרוב לחזה) עצם ההכרה הזאת נותנת לי דחף עצום לקום ולנסות שוב להתקדם ולהתפתח בחיים עצם הסיפור מחדש מאפשר לי גם לא להזדהות עם איזה סיפור שאני מכיר בעל פה סיפור שהופך להיות איזה אייקון במקום הסיפור האמיתי שנסתרו ממך עד כה. זוהי נקודה חשובה ביותר, ואשמח אם תתייחס אליה גם כן. הנחת היסוד > שלי בהקמת הפורום הזה היתה ש'סיפורים תקועים' משבשים את חיינו > ועוצרים אותם, ושכאן עלינו לטפח את התהליך של 'סיפור-מחדש'. > מי שמתמיד לקרוא את ההודעות בפורום שלנו יכול לזהות כמה קשה > למשתתפים לספר על האירועים הטראומתיים שחוו בעבר. לא פחות קשה להם > לשוב ולספר את אותו סיפור, ויהודה אפילו מתרעם לפעמים על הנסיון > לשוב לאותם סיפורים. - יהודה על אף הכאב אני מחזק ידיך אני מאמין שדווקא החזרה על חשיפת הסיפורים, כתהליך קבוע של 'סיפור-מחדש', היא מה שמחולל שינוי ותיקון. > אני אשמח אם תשוב ותחלוק אתנו את הדברים שסיפרת בנט"ל, - כתוצאה מהסיפור בנט"ל דווקא הגעתי למסקנת ביניים שאולי עודף התאורים בפורום והחזרה על דברים מיותרים לי כרגע ולהפך אני צריך למצא נקודות חדשות ולא לחזור על סיפורים שכבר פיענחתי על משמעות ה'אסימונים הנופלים' שלך. -למשל הבנתי למה באתי עם סנדלים,באיזו רגל נפגע רון, באיזו רגל נפגע התותחן, כיוון חדש בהבנת היחסים שלי עם אמא שלי, מהות היחסים שלי עם אבא שלי ובמיוחד הסבל שהבאתי לפתחו של ביתי מבצרי והסבל שנגרם לבנותיי וגרושתי וכל זאת ממקום של אופטימיות לעתיד טוב יותר האם אתה יכול להציע את שיחזור התהליך - כן בהחלט אבל כאן יש לי הסתייגות - אחד האסימונים שנפלו ברעם חזק תוך כדי התהליך בנט"ל הוא שהחומר שאני תולה היום בפורום יכול להגיע לכל כך הרבה גורמי ואנשים שלא כולם רוצים בטובתי ועלולים לפגוע מחר ביקרים לי בעצם הידע שיש להם עלי > הזה כאן בפורום, כדי שגם אחרים, כמו יהודה ואלן ואלו שעדיין > חוששים להיחשף כאן יוכלו להיעזר בו? - כן בהחלט ואולי כדאי שנפגש לנו באיזו שהיא קהילת תמיכה יותר מוגנת מבחינת העין השוזפת אם בחדר ממשי ואם בחדר ווירטולי מאובטח שבו אני יודע לפחות מי הוא הצופה ומה שמו האמיתי ולא רק סיפוק יצר מציצני בהחשפות פורנוגרפית שלי ושל אחרים > ואני שמח שהניתוח של אביך עבר בהצלחה, - הניתוח לא היה של אבי, ניתוח המעקפים היה של אבא של אחת ממשתתפות הפורום שמשוחחת איתי בטלפון על הכתוב ונמנעת בשלב זה לכתוב - היא הודתה על החום שנחשפה לו מבאי הפורום בשעת קושי שלה > ושיהיה יום טוב, > > דרור > - יום טוב ושבוע טוב צביקה

צביקה שלום זה מאד משמח לשמוע את מה שאתה כותב, אפילו שהדברים הקשים לא קלים לקריאה, ולפעמים יותר נחמד להתעלם או לא לדעת מאשר לקרוא דברים קשים. אני מקווה שהתהליך ימשיך בכיוון הנכון ושעוד נפגעי נפש מן המלחמות ומהקרבות האחרים יוכלו לקבל אותו ולשוב לחיק החברה בבריאות שלמה. יום טוב ושבוע טוב נעמה

תודה צביקה