סיפור טוב על אנשים טובים.
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
זוג חברים של ההורים שלי , קיבלו לאמנה לפני כמה חודשים שני ילדים בני 8 ו10 בערך (אם אני לא טועה). הסתבר שאבא של הילדים הוא נפגע הלם קרב שמשך שנים היה "בסדר" עד שלפני כמה שנים הכל התהפך גם אצלו, והחיים בבית הפכו מאד קשים. הילדים ביקשו לצאת מן הבית. זוג החברים הסכימו לאמץ אותם אצלם. איזה ילדים מקסימים וחמודים. וסוף סוף הם קצת מחייכים ומרוצים. הם בקשר עם ההורים שכרגע מטפלים בעצמם ולא מסוגלים לתת בית של ממש לילדים שלהם. אבל רציתי פשוט לספר שיש עדיין כמה אנשים טובים בארץ הזאת, ולזוג הזה , שהם כבר סבא וסבתא טריים בעצמם, וחזרו להיות מטופלים בילדים קטנים יחסית, מגיע באמת לדעתי צל"ש. להתראות בינתיים נעמה
מסכים לתת להם צל"ש אבל מה עם הפגועים עצמם הילדים האשה ובמיוחד החייל עצמו לא מגיע להם איזו שהיא הכרת טובה ובשבילי הוא עדיין חייל כי הוא ממשיך את הקרב אחרים רק מתחילים אותו עכשיו צביקה
צביקה יקר אל תבין אותי לא נכון. לא באתי בתלונות כלפי אף אחד. רק רציתי לשבח את הזוג הזה. אין לי ספק שהמאבק של האב ההלום הוא קשה ואינסופי אבל טוב שיש עוד בדרך כמה אנשים שאכפת להם. לא ככה?
אולי תדברי איתם שיאמצו גם אותי אני רוצה לברוח נמאס לי.
רגע רגע, נעמה, הסיפור הזה באמת מחמם את הלב, אבל כאן אצלנו בפורום הוא גם יכול להיות פצצה מתקתקת. זה הרי נוגע בנקודה הכואבת ביותר. יש אתנו כאן הלומי-קרב שלא קל להם להתמודד עם קשייהם ולדעת שגם משפחתם משלמת מחיר יקר. הסיפור הזה עשוי לעורר חששות שגם להם מישהו יקח את הילדים. אני יודע שלא לזה התכוונת, אבל זה כיווץ לי את הלב לרגע. ~ דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
