לדרור

רוז יקרה, בדיחה היא אחד הדרכים להתמודד עם נושא שקשה לדבר עליו. אינני מסכים אתך, שלא באמת רוצים לשמוע ולדבר על הנושאים האלו, שהרי אם זה כך, אנחנו יכולים לסגור את הפורום הזה כבר עכשיו. אני מציע, שנתייחס קצת ביתר רצינות אל הבדיחות. אכן, כאשר סיפרת על חוליית המחבלים ופצצות התאורה, יהודה (נדמה לי) שאל אותך אם חג החנוכה לא עבר עדיין. זה אינו ניסיון שלא להקשיב או להימנע מדיון, אלא אולי חשש מהיכולת להתמודד עם הנושא. אני בטוח שיהודה רוצה להקשיב ברצינות לתחושות שלך בנוגע לחרדה שבה אתם נמצאים, אבל גם הוא וגם את נמשכים לברוח מזה לוויכוחים עקרים. אני מציע לנסות משהו אחר. כאשר את זוכה לתגובה כזו, שלכאורה נראית 'לא רצינית', אל תוותרי ואל תגיבי על הפרובוקציה ה'דתית'. הנה מספר תגובות לדוגמה: - הרגע סיפרתי לך שאנחנו לא ישנים בלילה, ואתה מתבדח איתי על חנוכה? תגיד, אתה חושש לשמוע שגם לי קשה כשאני נמצאת באמצע שדה-קרב? - אתה יודע, אולי לא במקרה שאלת על חנוכה. זה בדיוק כך. גם עכשיו יש מאבק לחיים ולמוות, ואני זאת שנמצאת עכשיו בסכנת חיים. אני מקווה שאתה לא רוצה להדליק נר לזכרי. - היי, התבדחת! אתה יודע שבפורום הזה מוסכם שבדיחה היא ניסיון לברוח מן הנושא. מה מטריד אותך? ואלו סתם דוגמאות. אני מציע שאכן נתייחס ברצינות לא רק לסיפורים הקשים שאנחנו שומעים, אלא גם לנסיונות ההתחמקות מהם. בדיחה, או ויכוח פוליטי, או התעמתות דתית, הם נסיונות לברוח מן הנושא של הפורום הזה. בכל פעם שהם יופיעו, אנחנו נדליק כאן נורה אדומה ונשאל, למה? ממה אנחנו בורחים? מה דעתך? דרור