שיר

הוא נזקק ללטיפה , למבט של אהבה , למעט אהדה , הוא נזקק למגע , לחזור לחיים , לקפוץ למים , לדעת שבים יש עוד דגים דומים , מי יתן שימצא את עצמו , יתעורר בוקר אחד ויראה שכל מה שקרה , היה חלום רע . ציפור מדבר צפור מדבר עפה למרחקים , בלי לעצור , בלי לעמוד , דוהה , חגה , והולכת לדרכה , מתקדמת במעופה , אל המטרה , אל התחנה הבאה , מחפשת אולי הרפתקאה חדשה , תרה לאחר ריגוש , ואהבה חדשה , לא יודעת מחסומים , לא מכירנ ממיתרסים , היא תגיע לדרכה , שמחה כמו כל עונה שהיא הגיע אל המטרה .

פתיחה חדשה ליום חדש, אגב אלן אפילו שדרור אומר שאצלי תיקוני עברית ולשון זו בריחה ממשהו, אז לא, סתם תיקון - הציפור דואה. (מלשון דאיה? לשוט עם זרמי האויר) חשבת להוציא ספר? כן כן אני יודעת, זה עולה המון, וספרי שירה אף פעם לא היו רבי מכר. יום אחד הבן הצעיר שלי הגיע, מהורהר, מככר דיזינגוף, ביד היה לו ספר שנקרא "גם אלוהים בוכה" הבחור שכתב אותו היה בחור רגיל בשנות העשרים לחיו, מבחינה סיפרותית, הספר "על הפנים" גם השירים, גם התכנים, אבל נו, הבחור עמד בככר, ודיבר עם הנוער, כנראה שהוא היה כלכך מתוסכל, שהוא הצליח לגעת בהם. ואחר כך למכור להם כמות לא מבוטלת של ספרים שלו ב-20 ש"ח כל אחד. עשה כסף טוב באותו ערב, הדבר היחידי לדעתי שהיה נכון בספר, היה הכותרת. אבל כדי למכור ספר שירים לא מוצלח, אתה צריך לקפוא בדיזינוף עם חבורת נוער מתוסכלת ולחזור הביתה עם נזלת. ישבתי עם הבן, קראנו שנים שלושה שירים ביחד, ודי מהר הוא קלט את הרעיון שבספר הזה אין כלום. היום הספר מונח כאבן שאין לה הופכין, אולי פעם הוא יתן את זה לחבר מתוסכל,אולי פעם יעשה ממנו מעצור לדלת, אבל היום הוא כבר לא קונה ספרים בצורה כזו בככר. ללמדך, שא. כדי למכור ספר שירה אתה צריך להיות יותר סוחר ממשורר וב. פראיירים לא מתים, הם שוכחים, או מתחלפים, וג. תמשיך לכתוב, זה אולי לא טוב לכיס, אבל זה טוב לנשמה.

היי אלן מקסים נשאיר את הביקורת הספרותית לפזה אחרת צביקה