שב"ש חברים

אז כפי הידוע לכם נסעתי לצערי אתמול לנתניה למסיבת יום הולדת כשהגעתי קילומטר מצומת מגידו שמעתי ברדיו כי הכביש חסום בשני הכיוונים הבנתי מייד שלא מדובר בתאונה הכביש היה מלא משטרה ומג"ב אמרתי ליושבי המכונית אני חוזר הביתה וכבר הברכיים התחילו להתיבש בלחץ הנוסעים המשכתי בדרך חלופית שמפחידה לא מעט בלילה יכול להגיד שהביצים הצתמקו לי והרגליים ממש רעדו כך שהמוכנית התחילה אפילו לגמגם כשלחצתי על דוושת הדלק כל הדרך המשטרה התרוצצה הנה והנה ולבסוף הגעתי לעיר המובטחת אבל בכוחות בטחון התקשרתילדניאל כי הבנתי ששם אצלנו אמצא מרגוע לנפשי וכן עשיתי תוך 5 דקות דניאל היה אצלי יכולתי להרגיש קצת רפיון מהלחץ של הנסיעה אזשתינו קפה מהביל יחד דיברנו קצת היה ממש נחמד האמת לא רציתי לחזור הביתה אילו יכולתי הייתי נשארלישון בנתניה עד יעבור זעם אבל שוב הלחץ הילדים בית הספר אילצו אותי לחזור בדרך שבה באתי ושוב אותם מראות מפחידים וחדשות מלחיצות על מחסומים פה ושם לבסוף הגעתי עייף כאילו עבדתי איזה 20 שעות במחצבה שבת שלום

אמרתי פעם שיש לך ....מזל....שאני אוהב את דניאל

המצב לא מרנין במיוחד כל המדינה מחסום אחד גדול של משטרה מוואדי ערה ועד לנתניה , התרעות שאין להם סוף , מלחמה שלא דומה לשום מלחמה , מלחמה נגד אזרחים חפים מפשע . . איך שלא ירעדו לך הרגליים , רק כשאני שומע על כך , על מחסומים , על חיים שמשתבשים למשך שעות במקרה הטוב ובמקרה הנורא יותר במשך שנים . מקווה שפעם יהיה למלחמה שאין לה סוף . אוהב אותך אחי , מתפלל בלב עבורינו ליותר שקט . אלן