מחיר השפיות - לצביקה (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
צביקה יקר, אם אתה מסכים, אני אמשיך להתייחס למה שסיפרת כאן אתמול. אני מתכוון לסיפור שלך על הארוחה במסעדה, שבה המשכת לאכול כאשר בשולחן ממול מישהי התעלפה. בכך הצגת איזה קיר הגנה רגשי, מין אטימות למה שקורה סביבך. זה אולי מתקשר לחוסר האמון שגם עליו הצהרת. ולמה אני שב ומעלה את זה כאן? משום שאתה אולי מייצג בפורום את מי שלקח אחריות על חייו וטיפל בעצמו וחיי חיים 'נורמליים' למרות הפגיעה. האם המחיר שאתה משלם עבור הבריאות הזו אינו כבד מדי. אני מתכוון לכך שהמסך הרגשי שתיארת כאן נראה כתשלום עבור היכולת להתמודד עם הטראומה בחיי היומיום. האם המחיר הזה היה כדאי? אם השאלות שלי אינטימיות מדי, שלח לי אימייל ואני אפסיק לדבר על זה. שלך, דרור
אני מזמין המשך לדיאלוג כאן ובכל מדיה אחרת ובלבד שלא תבא ממקום של התנצחות והתגרות צביקה
חברים - לי זה עולה יותר.... אני עולה צפונה מחר. מי מארח אותי לכוס תה?
צביקה יקר, לא היתה כל כוונה להתנצחות. השאלה שלי היתה רצינית ועניינית: מה המחיר ללקיחת האחריות ולבחירה בחיים 'בריאים'? רוז האשימה היום את חברי הפורום בעצלנות ובבכיינות. היא, כמובן, לא התכוונה אליך. האם המחיר עבור הבחירה שלך אינו כבד מדי? או אולי אני טועה, והנתק הרגשי הזה שתיארת אתמול, וחוסר האמון, אינם קשורים כלל בטראומה ובטיפול בה. דרור
והאמת - אני חושב שהיום במצבנו הנוכחי - השפיות עצמה היא מחיר שאנו משלמים. והמבין יבין.
מה העונש של מי שעובד בשבת? V V V לעבוד בשבת והמבין מבין שלי בשבילך צביקה
כן לפעמים אצלנו , כל מי שקטוע נפש , הנתקות הרגשית הוא מחיר השפיות וזה נכון לכולנו . אם לא ננתק רגשית ממצבים מסויימים , לא נוכל לחיות , אך מחיר הוא לפעמים כבד כי אין חיים בלי רגש . אני יכול להבין מה שצביקה הסביר כחסימה רגשית זה קורה לכולנו יותר מדי פעמים . אין דרך לא להשתמש בשיטה זו כדי להמנע מכאב , מזיכרונות , מפלשבקים . למי שמסתכל מין הצד אינו מסוגל להבין למה זה ההנתקות הזו קוראת . אינני יכול לשפוט אותך צביקה . יתכן שגם אני הייתי בורח במקרה כזה , כי זה היה מזכיר זיכרונות כואבים מן האינתיפאדה . אל תחשוב שאיננו מבינים אותך . רק החברה מסביב לא תבין התנהגות כזאת שהיא לפעמים משותפת לכולנו . אוהב אותך אלן
אפשר למחוק חלק מן ההודעות . אני לא ראיתי שהם התקבלו בשרת . אלן .