הנתקות - הסבר למה התכוונתי אתמול -תשובה לדרור(ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
הנתקות רגשית - קורא לפעמים שאני לא מרגיש כלום רגשית וזה בדרך -כלל לא מבחירה . אני הייתי הייתי לפני שבועיים בבר-מצוות . לא הייתי מסוג להנות , לא מן המוסיקה , ולא לשמוח יחד עם האנשים האחרים . כי הייתי מנותק רגשית . הזרקורים הזכירו לי זרקורי - של עמדת שמירה . העשן שפרץ מן הבמה וזה הזכיר לי גז מדמיע במהומות של אסירים . למה זה קורה ? אני יודע . איך להתמודד עם זה אין לי בדיוק תשובה . הייתי במקום אחר . מנותק רגשית מן המתרחש . דוגמא שנייה נולד בן לאח שלי ואני לא מרגיש כלום מנותק רגשית ולא בדיוק מבקר אצלו . אני מפגין אדישות שאינה מובנת לאף -אדם . נכון שיש לי שמחה אך שאין לה הרבה ביטויים כלפי חוץ . כך שכל יום אני נאלץ להתמודד עם שאלות מן המשפחה מה קורה לי ? רק אנחנו מסוגלים להבין את עצמינו . הנתקות = המנעות -מיציאה כדי לא להרגיש חרדה , פחד , זיכורונות , ולפעמים זה בריא ולא מזיק במצב . המנעות מלגעת בכאב לפעמים . לדבר על מה שכואב לי כדי לא להכאיב לאחרים . המסקנה הנתקות מתוך בחירה יש על זה שליטה מסויימת וניתן לשלוט עליה לפעמים . הנתקות רגשית - אנחנו לא בוחרים בזה וזה כמו כהות חושים , חסימה רגשית הנושא שעליו דיבר צביקה . מפעם לפעם אנחנו משתחררים מתפוס הנתקות - ואנחנו מסוגלים סוף -סוף לנשום ולחיות . בידידות אלן
אלן יקר, כן, אני מבין למה אתה מתכוון. נדמה לי, שלמרות הקביעה שלך שההתנתקות איננה רצונית, עולה אצלנו בפורום שוב ושוב השאלה בנוגע לבחירה האישית. האם אכן העיסוק הזה בכאב ובסבל הוא הכרחי, או שזו בחירה אישית? האם תופעות הלוואי של הטראומה משותפות לכולם? האם יש להן ביטויים שונים אצל כל אחד? האם ניתן, מתוך בחירה, לחפש את המאפיינים החיוביים והאופטימיים שקיימים למרות הפגיעה, ולהתמקד בהם? לאחרונה, רוב המשתתפים בפורום מציגים כאב וייאוש, והדבר מרחיק משתתפים אחרים, ומרגיז כאלו שחושבים אחרת. ישנם כאלו, כמו צביקה, שחושבים שהבחירה בידינו ובמקום לשקוע בכאב אפשר להשקיע בשליטה עצמית ובלקיחת אחריות. גם אני מאמין שניתן להתמקד באפשרויות החיוביות יותר, ואני מצטער שלאחרונה לא היה לי די זמן לכתוב כל כך בפורום. אני שב ומזמין את כל אלו שבחרו לשנות את הגורל שהוטל עליהם בעקבות הטראומה לספר על כך בפורום. דרור