תגובה לאורי אליצור (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
במוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות מהיום, בעמוד 2, מתפרסמת תגובה ששלחתי ל'ידיעות' על מאמרו המסית של אורי אליצור נגד נפגעי הטראומה. זו היתה תגובה ספונטנית ששלחתי לאחר שקראתי את הכתבה המבישה, ואני עדיין מציע שננסח יחד מכתב שכל אחד מאיתנו ישלח למערכות העיתונים. למי שאינו קורא את העיתון, הנה תגובתי, לאחר שהעורך מחק ממנה את בקשתי להתנער מן הכתבה הפוגעת: נפגעי הלם אינם "מתפנקים" בשנה האחרונה גברה המודעות לסבלם של הלומי-הקרב, גם בזכות כתבות שפורסמו בעיתונות וגם בשל מספרם ההולך וגדל של נפגעי הלם בעקבות פיגועי טרור. למרבה הצער, בקרב הקהל הרחב וגם בקרב המוסדות הממשלתיים נותרה הבורות בעינה. דוגמה מובהקת לכך הופיעה בטור האישי של אורי אליצור ("המוסף לשבת" 1.2). וכך לועג הכותב לנפגעים: "קוראים לזה פגועי הלם ונפגעי חרדה, ועוד ימציאו שמות מרשימים יותר. חברים, הגזמתם. אנחנו במלחמה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הפינוק הזה". באטימות מתעלם אליצור מכאבם של נפגעי הטראומה, ואף מאשים אותם בפגיעה במורל הלאומי. לפני יותר משנה הקמתי קבוצת תמיכה, ולמעשה קבוצת צמיחה, לנפגעי טראומה והלם-קרב, באתר "דוקטורס" באינטרנט. בקבוצה זו חברים עשרות נפגעי טראומה, שחלקם עדיין לא הוכרו על-ידי משרד הביטחון. הקבוצה (הפורום) משמשת כבית שני לנפגעים רבים, שאיש אינו מוכן להכיר בכאבם ולצאת לעזרתם. דבריו של אליצור עוררו בחברי הקבוצה זעם וייאוש. איני מצפה ממנו שיחזור בו מדבריו הבוטים והמעליבים, אבל מן הראוי שיוצג גם המחיר הכבד שמשלמים רבבות פגועי הטראומה, מאז הקמת המדינה ועד היום. דרור גרין, זכרון-יעקב למעשה, דבריו של אליצור חמורים יותר, והוא כמעט מאשים את נפגעי הטראומה בבגידה ובעידוד המתאבדים. בכך הוא למעשה מסית את דעת הקהל לפעול כנגד נפגעי הטראומה, ומסכן אותם. מאחר ודברי קוצצו, אני מציע שנדרוש מידיעות אחרונות להתנער מדבריו של אליצור ולהציג ביושר את הטיפול בהלומי-הקרב. להתראות, דרור
דרור מה כתובת הדוא-ל למשלוח תגובות? צביקה
ערב דרור יקר לי כל- כך , אני כל -כך מודה שאתה מקדם יום -יום את נושא הכרת בתופעת ההלם-קרב . מגן על כבודינו ומשמש לנו לפה ומציג את הנושא פגיעות ההלם במלוא חומרתם . טוב שהעמדת את חומרת מעשה של ידיעות אחרונות על טעותם , ועל פגיעה באלפי נפגעי -הלם שלא תמיד מסוגלים להכנס שוב לזירת קרבות ואגרופים .(לאחר פירסמו את התקפתו של מר אור אליצור עלינו ) כל יום בשנה הזאת ידעתי שעצם קיומו של הפורום שלנו מהווה מקום לגאווה , לכוח , תמיכה ואפשרות "להוציא אותנו מן הארון " , כנראה שישבנו יותר מדי זמן . דרור אני רוצה להפנות את תשומת ליבך שוב ושוב שרוז , ולפעמים גם אור פוגעוים בצורה אנושה בפורום . הלומי-קרב חוששים להחשף , או להשתתף . אני גם נפגעתי מרוז שלא בוחלת בשום אמצעי לפגוע בכל אחד מאיתנו . רבים בחרו שלא להכנס לפורום עקב -כך שהם מאשימים אותנו שאנחנו בכיינים , עצלניים ומנצלים את מצבינו . אנחנו לא אשמים במצבינו . אני יודע העמדת את רוז , ואת אור ואחרים... . על חומרת דבריהם כלפינו הרבה פעמים , יש מקום לפנות בתלונה עליהם להנהלת הפורום , כי להתנהגותם יכולות להיות תוצאות הרי אסון שלא ניתן לשער אותם . רבים מן החברים שהיו כאן בפורום בחרו שלא להכנס עקב ההתקפות החסרות רסן הללו . אני נפגעתי , ורוז מעלי בי זעם שאני מוצא אותו החוצה , אחרים מעדיפים לברוח ולהסתלק מן המקום . בידידות והערכה . אלן
אז למה לא תפנה לרוז ותסביר לה מה אתה רוצה? למה אתה פונה לדרור? ורוז כבר אמרה לך שאתה לא חייב לקרא את מה שהיא כותבת אבל כן אנחנו חייבים לחייב כל מי שרוצה להיות שותף בפורום להתאים עצמם לנוסח האמנה ואולי הפתרון הוא פשוט להתעלם ממי שלא כותב כפי שהיית מעדיף לקרא אם זאת רוז אור או אני ותתייחס רק למי ששותף לדרך החשיבה שלך ובא לציון גואל כי גם לרוז יש את מדרס הרגל בפורום (הן תזכור את הכתיבה שלה בתחילת הפורום בו ספרה על הנסיון שלה בתחום ועל תחושותיה המשיקים לתחושות שלנו) ואני חושב שרוז בדרכה המיוחדת מביאה השקפת עולם מיוחדת (ומה לעשות שונה כל כך משלי) לה הן בעולם התרבותי והן בעולם המושגים שלה ששונה כל כך ובכל זאת כל כך מחוברת ושותפה לדרך אלן אני פשוט מציע שבמקום לפנות לדרור תפנה מעל הפורום לרוז ותסביר לה את המשמעות של מה שהיא עושה ושגורם לך תחושה שהיא פוגעת בך אני רוצה להאמין שרוז (שבחרה לעצמה שם זה - אני מניח גם בגלל הקוצים של הפרח הענוג) תקרא ותבין ותנסה להטמיע את הבקשה שלך לילה טוב צביקה
אלן יקר, אנחנו שבעי הפרעות, וכבר למדנו, אני מקווה, להתמודד איתן. לצערי, אין באפשרותי למנוע את כניסתם של מפריעים לפורום, ולכן החלטתי, וגם ביקשתי מכל המשתתפים, להימנע מכל תגובה למי שמנסה לחבל בחיים התקינים כאן. לעתים להבלגה יש כוח רב יותר מאשר למתקפה. שיהיה לך יום טוב ונעים, דרור
יהודה אלקיים