ברררררר מטען גחון !!!
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
בכל תרגיל היינו מתרגלים חיפוש מטען גחון ותמיד ידענו שזה הכי מפחיד לחטוף מלמטה שבת שלום צביקה
לא מאמין. פשוט - לא מאמין עדיין לחדשות. הצריח עף ושלושה אנשי צוות נהרגו. פשוט - לא מאמין. 100 ק"ג חומר נפץ ! זה מחזיר אותי ישר ללבנון,סוף 1987 נסענו לעזור למוצבים של צד"ל שהותקפו. נסענו יחסית לאט כי היינו עמוסים. פיתאום אומרים לי בקשר - "תן לו לעבור" - היה נגמ"ש של צד"ל מאחורי, מלא בצדלניקים. הנגמ"ש עקף, ומשהו כמו 20-30 מטר לפני - הוא עלה על מטען גחון שהיה מיועד לי. הוא פשוט התפוצץ והתפרק ועף לכל כיוון. הכי אני זוכר מזה זה את האנשים שעמדו מאחורה ועשו לי "שלום" שנייה לפני שעלו על המטען. אנחנו המשכנו הלאה. לא עצרנו. כל השיירה.
סקייווקר יקר, כשקראתי את מה שכתבת הצטמררתי כולי. אני משער שהידיעה שמישהו אחר חטף את הפגז ה'מיועד' לך קשה במיוחד, כי באופן פרדוקסלי היא מערבת שני רגשות הפוכים: מצד שני זו השמחה הגדולה ביותר בעולם, לדעת שחייך ניצלו, ומצד שני הצער הנורא על מי שנהרג מול עיניך. לי זה הזכיר את ניר מקיבוץ דליה שהציל פעם את חיינו. היינו בדרך לתעלה, בין טסה לתעלה, בשטח שהופגז בהפגזה צפופה וקשה, ממש גשם של פגזים, והסיכוי לעבור שם בשלום היה קטן. ניר היה נהג השרמן של התותח המתנייע שלנו. הוא ישב סגור בתא הנהג ואנחנו ישבנו למעלה על התותח, והתכופפנו ככל שיכולנו כדי שהרסיסים של הפגזים שנפלו סביבנו לא יפגעו בנו. לפתע ניר הסתכל אחורה, וכשלא ראה אותנו היה בטוח שכולנו נהרגנו ונעצר במקום. באותו רגע נפל פגז כמה מטרים לפנינו. אם לה היה נעצר, זו היתה פגיעה ישירה. ספר קצת יותר על האירוע הזה. מה עשית שם? איך יצאת מזה? שבת שלום, דרור
גם היום לפני שאני נכנס לרכב אני עושה סיבוב סביבו כדי לוודה שאין לי הפתעות. זה מסוג ההרגילים שזורמים אצלי בדם. א.ב.צ.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
