לא נמצא שקט ? (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
תמיד יפתיעו אותנו , לפני שנגיב . צק לומר את זה וזה לא מעודד . אך מצאתי הרבה עידוד בכך שהצבא נכנס למחנות פליטים על אף המחיר הנורא ששלמנו בחיי אדם אזרחים וחיילים . לאומה אסור לחוש חוסר -אונים , גם לאדם פרטי כי לחוש קורבן הוא העמדה הכל - כך מוכרת לנו . ההלם-הקרב תמיד מכניס אותנו לפינה הזאת . גם החברה והאירועים מסביב וסוף -סוף התחושה הזאת נעלמה אפילו לזמן קצר והחזיר קצת ביטחון בנו אפילו לזמן קצר . אני מחזק את ידי הפצועים שיחלימו מהר והמשפחות השכולות משתתף בצערם . נדמה לי שהחוסר-האונים המאפיין אותנו בחודשים אחרונים יחזור אלינו במהרה . כי פתרון למצב השבו נקלענו במדינה אין ממש כרגע . בידידות אלן
אלן יקר, אכן, קשה לחיות בתחושה של חוסר אונים. אבל לעתים, הרצון שלא להיות חסר אונים עלול לעלות ביוקר. ההזדהות שלך עם הכניסה למחנות הפליטים, תוך פגיעה בקורבנות פלשתיניים חפים מפשע, משותפת כנראה לרוב תושבי ישראל. אבל למעשה, זוהי תחושה מדומה של שליטה, שרק מלבה את האש ומגבירה את הטרור. יש גם שליטה מסוג אחר, והיא השליטה העצמית (בניגוד לשליטה באחרים). איך מגיעים לשליטה כזו? ראשית, יש צורך להכיר במציאות, ולדעת שקל יותר לשנות את עצמנו מאשר לשנות את המציאות. לאחר שהכרנו בקיומה של המציאות, עלינו ליצור לעצמנו מערכת של כלים להתמודדות עם המציאות הזו. זו יכולה להיות החלטה עם אילו חלקים של המציאות אנחנו מקיימים קשר שוטף, ומאילו חלקים אנחנו רוצים להימנע ככל האפשר. זה יכול להיות סדר יום מסודר ועקבי, ופעילות עצמית מוגדרת. כאשר אנחנו שולטים באופן בו אנחנו מתקשרים עם המציאות, גם המציאות נראית מפחידה פחות. שלך, דרור
אתה שוב משתמש במושג חוסר אונים שלא מקובל לפחות עלי משום מה אני חש שאתה מוריד את המורל על ידי שימוש מרובה במילה זאת אנו מדינה ריבונית ונדע לצאת ממצבים כאלה כמו שידענו לצאת ממצבים קשים יותר אבל בשום אופן לא מקבל את הביטוי חוסר אונים יש לנו צבא חזק אנשים חזקים ונדע לעשות מה שצריך
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
