לכולם

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

12/04/2002 | 03:12 | מאת: צVקA קומיי

לרגל יום הזכרון / עצמאות הקרב ובא אני מזמין לפתוח דף חדש

12/04/2002 | 03:37 | מאת: צVקA קומיי

חללי צה"ל - כל אחד מהם השאיר בנפלו חלל שלא יתמלא לעולם. חלל בקרב בני משפחתו, חבריו, כולנו. חלל המלחמה והחלל שהוא מקום ריק - שניהם ממקור אחד. בערבית, למשל - השורש ח'לל משמעו ניקב, עשה חור, ומכאן דקר בחנית, וגם רווח או סדק. ובעברית חלל הוא מי שנדקר בחרב , ומכאן מת, בעיקר במלחמה: "חרב חללים, היא חרב חלל הגדול החודרת להם", לשון יחזקאל הנביא. חלל שהוא מקום ריק מאוחר יותר - מלשון המשנה ואילך. הצירוף "חללים חללים" כתוב בתלמוד ארבע פעמים, שלוש פעמים במשמעות חללי מלחמה, ופעם אחת - נקבים שבגוף. בימינו התרחב החלל והוא גם המרחב שמחוץ לאטמוספרה של כדור הארץ. מאותו השורש נגזרה גם המילה חלול - שיש בו חלל. ביום הזה אנחנו מתייחדים עם כל חללי צבא ההגנה לישראל, אשר השאירו בקרבנו חללים גדולים ומעיקים. כתבה רות אלמגור-רמון

12/04/2002 | 03:59 | מאת: צVקA קומיי

לילה / בוקר טוב להשתמע צביקה

12/04/2002 | 23:13 | מאת: א.ב.צ.

כחבר לשעבר בגרעין נח"ל אני יודע שיש חברים שנימצאים בקשר עם ההורים השכולים ועם האלמנות, עוזרים בכל דרך, וחלקם הפך להיות ממש בן בית. אבל...... אין ספק שאת החלל אי אפשר למלא. זיכרונם לברכה. א.ב.צ.

13/04/2002 | 10:18 | מאת: א.ב.צ.

בכל יום אני ניתקל מחדש בתמונות מתוכניות הטלויזיה שמתוכננות ליום הזיכרון. בכל פעם המעיים מתהפכות לי מחדש, מצד אחד אני יודע שאני לא צריך לראות טלויזיה. ומצד שני אני מרגיש משיכה לזה כמו פרפר לאש. א.ב.צ.

צביקה יקר, קשה לי עם היום הזה. לעתים אני תוהה, למי מיועד יום הזיכרון. אצלי, מעל השולחן, תלויים צילומים של שי, שנהרג ברמת-הגולן, ושל אהוד, שמטוס מצרי הרג בשעה שעמדנו יחד ושוחחנו בחולות של סיני. וכך, כל יום הוא יום הזיכרון. הטקסים והאירועים המרוכזים ביום אחד בשנה נראים לי מלאכותיים וזרים, ואפילו מרחיקים את הזיכרון המקורי. אבל המוות והשכול הם חווייה אישית, ואני משער שאצל אחרים יום הזיכרון מעורר תחושות אחרות. ואתה? להתראות, דרור

צביקה יקר, אני מקבל בברכה את בקשתך. אתה מוזמן לפתוח את הדף הזה, ולשוב לדיון המקורי של הפורום שלנו. להתראות, דרור

מנהל פורום טראומה והלם-קרב