הצעה לדיון - דף חדש: מה דעתכם בנדון?

ציטוט מלא וללא השמטה בנו של יורם נפצע בלבנון ומאז הוא מתפרץ על ההורים הפסיכולוג, אבי פאיאנס, משיב מתוך הלוחם – בטאון ארגון נכי צה"ל אפריל 2002 תשס"ב – מחולק חינם לנכי צה"ל גליון מס' 172 עמ' 58. הקוראים מוזמנים להציג שאלות לפסיכולוג אל: מערכת "הלוחם" שדרות יהודית 22 ת"א (לציין עבור מדור פסיכולוגיה), או בדואר אלקטרוני: [email protected] שלום רב, בני, בן 32, נכה צה"ל, נפגע קשה ממטען צד בדרום לבנון. על פניו הוא השתקם יפה. מבלה עם חברים, יוצא עם בחורות, לומד באוניברסיטה. רק כשהוא נשאר אתנו לבד בבית (עדיין מתגורר עם ההורים), הוא מסתגר בחדרו, מתפרץ עלינו על כל שטות בקיצור, מאד עצבני ולא רגיע. להרגשתי, הוא סוחב עימו טראומה נפשית קשה שמתבטאת רק איתנו, הוריו. ניסיתי לשוחח עימו, רציתי שיילך להתייעץ עפ פסיכולוג, אבל הוא מסרב וטוען שהכל בסדר. האם יתכן שהוא באמת נפגע בנפשו בלבנון? האם יש דרך לשכנעו לקבל עזרה? בתודה מראש, יורם שחר ירושלים =-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=- ליורם שלומות, מצאתי בסיפורך דווקא הרבה עידוד. כמו שאתה מספר, מצבו של בנך, על פניו, טוב. אני נוטה לקבל את דבריו כפשוטם, לשמוח בכך ולקוות שיגדל וימשיך בדרך שבה הוא הולך. ואת הקשיים שאתה מספר עליהם אני נוטה לראות מנקודת מבט אחרת, ואולי אף, יותר פשוטה ורגילה. אף אם ישנם משקעים נפשיים שבנך נושא עמו מפציעתו, הבעיות בבית נושאות לדעתי אופי יותר משפחתי. בנך בן 32 ועדיין גר אתכם. גם אלמלא נפצע, מגורים משותפים כאלו הם בעלי סיכוי למתח והתפרצות. איך אומרים: "הוא כבר ילד גדול מדי"מכדי לגור עם הוריו. אם, למרות הכל, זאת הינה המציאות,צפוי שהצורך שלו ב"אוטונומיה" ופרטיות יתבטא בהסתגרות, או בהתפרצות כלפי "סמכותכם". לפיכך, ע"מ לפתור את המתחים המשפחתיים יש מקום לבירור משפחתי. עצתי לך לפנות למטפל משפחתי ע"מ שיעזור לכם. לך להיפגש אתו גם בלי בנכם – אם יסרב. גם המטפלים של "אגף השיקום" המלווים את בנכם בפציעתו – הינם כתובת לטיפול משפחתי, אולם הכותרת – נושא משפחתי צריכה להיות מול עינך.

חיכיתי חיכיתי לילה טוב אני עובד מחר 8-20 אז להשתמע אחרי טקס יום הזכרון צביקה

ועוד מי עונה להורים?? פסיכולוג של משרד הביטחון הוא תולה את הסיבה במגורים אם ההורים וכו ושום התיחסות לפציעה של הבחור בצבא דרך אגב גם הייתי עד למטען צד בלבנון... ולקח לי הרבה זמן להבין שהכל התחיל אצלי כבר אז אבל קישרתי את זה למעצר אזרחי !! וכשנזכרתי היה כבר מאוחר מידי!!!

קשה לבחון באמת את הדברים, איזה אופי היה קודם לבחור? קצר רוח או רגוע? הרי הכל יכול להיות, יכול להיות שהפסיכולוג ההוא צודק, וכל הקטע הוא בגלל המגורים ם ההרים, אבל אם הבחור טיפוס רגוע יכול להיות שלא. בקיצור, זה מה ששותשאלות יעוץ בעיתון, בחיים לא החזקתי מהן, הן כל כך מנותקות מהמציאות. יום טוב לכולם.

מה ההתמחות של הפסיכולוג? באיזו זכות מפרסמים את הפרטים המזהים של הנכה? באיזו נכות הוכר בנו של יורם נכות פיזית או נפשית? אולי שניהם? למה הפסיכולוג לא מוודא? בפניה האב כותב נפגע קשה לא מפרט ולא כותב נפצע קשה. איך בודקים השתקמות – האם שאלו את הבן מה דעתו על השיקום? מי קבע שההתפרצות היא על שטות ומה מקומה של ההתנשאות כאן? למה הכוונה מאד עצבני ולא רגוע? – למה שיהיה רגוע? למה ניסה ולא ממשיך לנסות לשוחח? למה רצה ולא ממשיך לרצות שהבן ייפנה לייעוץ? למה הפליאה על " האם יתכן שהוא באמת נפגע בנפשו בלבנון?" איפה מקומה של האמא בכל "הסיפור"?

וואו צביקה, השאלות שאתה מעלה כל כך חזקות ונכונות, חבל רק שהזמן עובר, והבחור לא זוכה לטיפול נכון. ככל שזמן עובר, קשה יותר לטפל בזה. אני מקווה שהוא קורה את הפורום. א.ב.צ.

הוא שאמרתי, עצות של עיתון.

כמה מילים לצביקה קמי צביקה שלום בלי קשר לפורום ולדיונים סליחה על ההתפרצות רציתי להודות לך על השיחה בענין ההלם קרב אז סוף סוף הכירו בעלי כנכה צהל הענין מתחיל להסתדר ושוב תודה תודה דן מרמת הגולן