הסיפור שלי
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
היי צביקה וכל האחרים, קוראים לי אבי. כיוון שתשובתי לשאלותיך, צביקה, התעכבה, אני שם הודעה זו כנושא חדש. 'אחותי', המיפלצת של חיי, היא אחותי הביולוגית ואיני חולם אפילו להזמין אותה לפורום. ספגתי ממנה התעללות פיזית ונפשית קיצונית (כמה משפיל, אבל הנה, אני שם את זה לעיני כל) בגילאים נמוכים מאוד. להלן תקציר הסיפור שלי: אבי נפצע פצעי מוות מייד לאחר הכרזת המדינה ליד ביתנו בירושלים מפגז אוייב, והובל אל המקלט בו שהינו אמי ו'אחותי'. הייתי אז בן 22 חודש ובמשך עשרת חודשי ההפגזות והמצור, נשאה אותי אמי ההיסטרית על זרועותיה בריצות המבוהלות שוב ושוב לאותו מקלט. זו היתה התאלמנותה השנייה של אמי. היא יצאה בלית ברירה לעבוד ומיפלצתי, שהיא שתלטנית כפייתית ואלימה (היכתה לפחות אחת מבנותיה באכזריות ובקביעות ורמסה את האחרות נפשית) עם התפרצויות זעם מטורפות מאז ולתמיד, התעללה בי בצורה נוראית, פיזית ומנטלית. אמי גידלה אותי מתוך חסות-יתר מודגשת והתייחסה אלי כאל "יתום, מסכן, קטן וחלש". לאחר המלחמה נישאה אמי בשלישית. לאחר שהתאלמנה שוב היא "הגלתה" אותי לפנימייה. אז ירד עלי המסך באופן סופי - כולם בגדו בי מבחינתי. ההתפחות שלי נעצרה. אובחנתי בשנת 1980 כמי ש"הטרגדיה שלו שהוא לא התפתח מבחינה רגשית ונשאר ילד קטן עקב בלוק בהתפתחות ובעיה זהותית". רוב חיי הייתי "מבוהל ותלוי" (מתוך תצהיר של 'אחותי'), חסר ביטחון לחלוטין, בודד, מיואש, עם מחשבות התאבדות, שהתפתחו לדיכאונות אובדניים. בסופו של דבר ביצעתי גם נסיון אובדני רציני. מלחמת ששת הימים היתה חוויה חריפה ביותר עבורי. האקראיות הנוראית של המוות הממה אותי. למרות שגדלתי עם סטיגמה של "לא יוצלח, שתי ידיים שמאליות" וכו' וכו' - במלחמה תיפקדתי בצורה פנטסטית! אחרי המלחמה מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב בצורה כפייתית לשדה הקרב (הייתי ירושלמי ונלחמתי בירושלים, בחטיבת הצנחנים של מוטה גור). 'אחותי' יודעת היטב מה עוללה לי, אבל מנסה לטעון שאני סובל מתיסמונת פוסט-טראומטית עקב מה שחוויתי במלחמת ששת הימים. היא הגיעה עד חברת הכנסת זהבה גלאון, שוחחה אתה בענייני ו"מאוד התרשמה מהסבלנות שלה". לאחרונה הקלדתי את האותיות PTSD במנוע חיפוש, ומעיון קצר בחומרים שהורדתי הגעתי למסקנה שאני אכן סובל מהתסמונת הידועה, אבל יש לייחס אותה למה שחוויתי במלחמת השחרור ולכל מה שהתרחש בעקבותיה. לפני זמן קצר היתה לי הארה ממש כאשר הקלדתי את המלה BULLY במנוע חיפוש ולמדתי שיש טיפוס שמוגדר כ- SERIAL BULLY. אלו אנשים עם מאפיינים פסיכופתיים מסויימים. בין היתר יש אצלם תסמונת ג'קיל והייד - נחמדות אין קץ כלפי חוץ ומיפלצתיות מוסתרת היטב; הם שקרנים מיומנים מאוד, שחקנים מוכשרים, בעלי בגרות רגשית של גיל 5, מתנערים מאחריות, מסוגלים רק לקחת - לא לתת, אלימים, יש להם בעיות קשות בתפקוד מיני, ועוד ועוד. פתאום קלטתי שהמיפלצת שייכת לקטגוריה הזאת. פרק נוסף בסאגה נפתח לפני כשנתיים כאשר היא פתחה בהליכים להכרה באבינו כחלל מערכות ישראל, והוא אכן הוכר ככזה, באיחור של 52 שנה, אך רק למטרות הנצחה. תביעה שהוגשה לקצין תגמולים נדחתה בטענה שאנו אמנם יתומים, אבל כבר בוגרים ולא מגיע לנו כל פיצוי. פנינו לועדת חריגים (ועדת למד) ונדחינו. במקביל ערערה 'אחותי' על ההחלטה הנ"ל בועדת ערעורים והעניין נדון בערכאות. לפני כשנה וחצי הגעתי בתהליך השיקום שלי לנקודה בה התחזקתי מספיק כדי להציג לגיסי שאלות שמעולם לא "העזתי" לשאול קודם, ביחס למה שעשה בעבר בכספי וברכושי. בתגובה לכך הם התנפלו עלי כמו חיות טרף בהשפלות ואיומים, וניסו לדחוק אותי בחזרה לקבר-בחיים ממנו נחלצתי במאמצים על-אנושיים. הבת שלהם איימה עלי שהיא "תקרע לי את הצורה" אם אגרום לאבא שלה להתמוטט. הדבר היווה טריגר חזק שבעקבותיו פרץ זרם עצום של זיכרונות שהודחקו במשך עשרות שנים. לאחרונה פיטרתי אותם מהייצוג שלי מול משרד הביטחון כיוון שהם עושים כל מאמץ למנוע ממני אפשרות לתבוע אותם על מעשיהם ומחדליהם בעבר, וניתקתי אתם מגע באופן רשמי כיוון שהגעתי למסקנה שזה יזרז את תהליך השיקום שלי. פניקס
וואו, אפשר לכתוב ספר רציני, למה שלא תתחיל? אני רצינית יש לך חומר לחתיכת רומן. למה אתה לא מנתק מגע עם אחותך וגיסך? וטוב שפיטרת אותם מהיצוג, כמאמר חז"לנו "אם אין אני לי מי לי" אני חושבת שממש לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שאתה פוסט טראומתי מילדות. אתה נשוי?ילדים? משהו ?או שאתה חי לבד?
תגובה קצרה כי אין לי זמן הבוקר - כל הכבוד רוז, אני חושב לאחרונה במונחים של כתיבת ספר. אם אצליח לשקם את עצמי במידה שאני מקווה - הפער העצום בין מה שהייתי לבין מה שאהיה עשוי להפוך אותי ל"אייטם". הכל טוף, פניקס
פניקס יקר אולי מחר אצליח לקרוא הכול ובאמת סליחה שלא מצליח עכשיו אבל מבטיח לנסות לקרוא הכול ואולי אף להגיב ובבקשה לא להעלב
שלום ובוקר טוב מסיפורך עולים הרבה נקודות "מעניינות" ובראשן (לטעמי) האם אתה מטפל בעצמך בנושא PTSD והאם בקשת הכרה מקצין התגמולים בעניין מלחמת ששת הימים. כי כבר ידוע על ה"שיטה" בבעיה ממנה אנחנו סובלים יש לנו "הסטוריה" כמו לכל אחד אחר ואז ברגע שמופעל עלינו לחץ גבוה מהנתן לשליטה אנחנו מגלים בעצמנו כל מיני סימנים לPTSD. מה אתה עושה היום? איפה וממה אתה חי? להשתמע צביקה
שלום פניקס , אינני בא לתת לך עצות . לרחם עליך . אלה משתתף בסבל שעובר עלייך . אני מברך אותך ומקווה שתמצא פה אוזן קשבת ויד תומכת . תוכל להעזר בניסיון כל אחד מאיתנו . אני מקווה שתעלה על דרך חיובית יותר. תחילת שינוי בא ברצון הפנימי של כל אחד מאיתנו לשנות משהו בחייו . אני מעריך את האומץ שהיה לך לספר את סיפור חייך שלי לא היה קל לקרוא אותו . אך אני מודה שיש מקום כמו הפורום הזה על נושא הלם -קרב בהנחייתו של דרור גרין שמאפשר למצוא פה מקום בטוח שבו כל אחד יכול לספר מה שמציק לו , ומה שעובר עליו . ברוך הבא . בידידות אלן
שלום לאבי, שלום לכולם. אבי מה מצבך היום, אתה נשוי? יש לך מקום מגורים קבוע? ומי כן מיצג אותך? לילה טוב. א.ב.צ.
פניקס יקר, תודה על ששיתפת אותנו בסיפור שלך. לא קל לעשות זאת, וקשה לכתוב הכל בהודעה אחת קצרה. למעשה, מורכב הסיפור שלך מסיפורים שונים, שכל אחד ממנו קשה מרעהו. אתה מספר סיפור של יתמות, וסיפור של התעללות מצד אחותך, וסיפור על חסות יתר וגם נטישה מצד אמך, וסיפור על בגידת כל הסובבים אותך, וסיפור של טראומה במלחמת ששת הימים, וגם סיפור על השיקום שלך היום. לכל אחד מן הסיפורים האלו יש מקום משלו, ואתה מוזמן לשוב ולספר כן את מה שנכון בעיניך. בעיניך, הטראומה בעקבות המלחמה אינה הקשה שבטראומות, ואולי לכן קשה לך לקבל את התמיכה שאתה זכאי לה ממשרד הביטחון. אבל אולי כדאי שדווקא כאן, אצלנו, תיתן מקום גם לסיפור של הלם-הקרב. אחד המאפיינים של טראומה, ופוסט-טראומה, הוא שטראומה חדשה מעוררת טראומות ישנות, ומחמירה אותן. נכון שהמלחמה אינה הטראומה הראשונה שחווית בחייך, אבל יתכן שזו הטראומה שחיזקה את הטראומות הקודמות, והפכה את חייך לחיי סבל. דווקא משום כך אתה זכאי לתמיכה ולסיוע של משרד הביטחון. האם העובדה שאחותך מגדירה אותך כמי שנפגע במלחמה מעוררת בך התנגדות לבקש את עזרת משרד הביטחון ולהיות מוכר כנכה צה"ל? ההכרה בך אינה מבטלת את המעשים האיומים שעשתה בך אחותך, ואת ההתעללויות שלה. אלו שני סיפורים נפרדים, ואתה יכול להמשיך מצד אחד את ההנתקות מאחותך, ומצד שני לקבל את הסיוע שאתה ראוי לו ממשרד הביטחון. אתה מוזמן להישאר אתנו, ולהיעזר בנסיונם של שאר חברינו. שלך, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
