בוקר טוב
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני לא יודע איך להתחיל את הסיפור מבלי לגלוש לחגיגה חלק מהעבודה שלי הוא יציאה להדרכות של רופאים ואחיות בתוכנת ניהול תיק רפואי ביום ראשון הייתי בהדרכה של צוות קופ"ח הנמצא במרפאת "חוף עזה" שבגוש קטיף אליה נסעתי באוטובוס ממוגן וכל מה שקשור בנסיעה לאתר שמעבר לקו הירוק אני אשמח לספר את הספור אבל אספר אותו לאחר צפיה בתגובות שאקבל לפתיח הזה להשתמע צביקה
צביקה יקר, ראשית, ברכותי לקידומך בעבודה. אני מקווה שאתה נהנה להדריך את הרופאים והאחיות. גם אני מלמד רופאים, ונהנה מכל רגע. נדמה לי, שכאשר אתה כותב על נסיעה באוטובוס ממוגן אל מעבר לקו הירוק, אתה לא מתכוון לפתוח כאן בדיון פוליטי. האם הכניסה למתחם עזה מעורר בך זכרונות טראומתיים? האם היית שם בעת שרותך הצבאי (חשבתי שהיית בלבנון)? האם האוטובוס הממוגן מעורר בך חרדה? ספר, ספר. אני כאן. דרור
so איזו תוכנה זו? ועל מה החגיגה?
היי צביקה. איך אתה מתמודד עם הסיטואציה? עם נסיעה בכלי רכב כזה, למקום כזה? אני מניח שגם קולות הרקע בעלי משמעות. ספר, אומנם מחשב אינו זמין לי בתקופה זו, אך אעשה כל מאמץ כדי להגיע לאחד כזה. א.ב.צ.