10.06.1982 (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
המקום,ואדי ביאנור, שעת בוקר מאוחרת, גיזרה מזרחית, לבנון. מזג אוויר נח, לא חם מידי. נוף מהמם, הרים גבוהים משני צידי הוואדי . רעש מנועי הנגמשים, הטנקים, ומשאיות הסולר והחימוש ממלא את הוואדי. השיירה נעה לאיטה , הכיוון כביש ביירות דמשק. ממקום מושבי על כיסא הנהג בנגמ"ש אני רואה יונה לבנה, צחורה , חוצה את העמק. לפתע אני רואה מטוס ענק יורד לעברנו, גוש מתכת חייתי מלווה ברעש נוראי, ברגע שראיתי את הפיצוץ הראשון, משכתי את מוט ההיגוי ימינה בפול גז כדי לשבור את התור. ברגע הזה ............. הכל התפוצץ סביבי......... פתחתי כבש אחורי כדי שהלוחמים יצאו החוצה כי ראיתי את המטוס עושה סיבוב נוסף לעברנו, כולם יצאו החוצה חוץ מעודד שישב במקום של מפקד הנגמ"ש והחל יורה על המטוס עם ה-0.5 . הוצאתי את הגליל שלי ויחד ירינו בו המטוס צלל לעברנו תוך כדי ירי מהוולקן שלו, הסתכלתי על עצמי ולא האמנתי שאני חי המטוס הגיח בפעם השלישית והטיל פצצות מיצרר על כל השטח. אחר כך היה שקט............ אני זוכר שלא הבנתי למה יש כזה שקט, אבל אחרי שניה השקט נגמר. היו צעקות מחרידות, הכל היה מלא עשן, היה ריח חזק של בשר שרוף ואבק שריפה. ....................................מספיק לעכשיו..................הפסקה. א.ב.צ.
ולא אמרת שזה היה מטוס ישראלי שהונחה מהקרקע לביצוע משימתו צביקה
שלום לך צביקה. סיפרו לנו שהנווט טעה בוואדי. נאמר לנו שבוואדי מקביל נעה שיירה סורית, והוא ט ע ה. א.ב.צ.
התאגד, או מה שנשאר ממנו, החל בטיפול בפצועים, ראיתי שיש איתי עוד כמה חברה, ויחד רצנו להציל חיים, חוסמי עורקים, חבישות, וקיבועים. לצערי הגדול מאד מאד, היו לא מעט שלא היה לנו מה לעשות. המראות היו קשים מאד מאד, איסוף הניפגעים, הפרצופים שלהם, לא מניח לי לרגע. ואחד הדברים שהיו לא פשוטים, זה לראות איך אנשים שלא קרה להם כלום, פשוט זורקים את הנשק, ועולים על המסוקים, ובורחים. זו הרגשה נוראית שחברים עוזבים אותך, ובורחים. ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל אשר בו והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. א.ב.צ.
זה זמן רב שאני ובני משפחתי מחפשים חיילים שהיו בתקרית והכירו את עזרא נתן ז"ל מקבוץ תל-יוסף לקבלת מידע ממקור ראשוןעל מה שקרה אם משהו הכיר אותו נשמח לדבר איתו.
באותו יום בדיוק הייתי בן עשרים וארבע. הייתי במקום אחר, לא רחוק, ולגמרי לא הייתי בטוח שאהיה בן עשרים וחמש. השבוע - עברו עשרים שנה. אני פה.
אז אני מבין שחגגת את יום הולתך הארבעים וחמש. מזל טוב. א.ב.צ.
צפורן יקר, איפה היית באותו היום, ומדוע חשבת שלא תשוב בחיים? הגיע הזמן שתספר לנו קצת. שבוע טוב, דרור
שלום רב, קצת באיחור.. בהקשר לשיחה בפורום זה - האם מישהו הכיר את יעקוב לאופר אשר היה נוכח בשיירה? תודה רבה, עופר
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
