בנות הזוג שלנו.

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

08/07/2002 | 14:38 | מאת: א.ב.צ.

שלום לכם\ן. לאחר משבר בזוגיות שלי, שבעיקבותה נאלצתי לעזוב את ביתי, שמעתי על עוד מספר מיקרים בהם חברים מצאו עצמם מחוץ לביתם עקב מצב קשה עם בנות הזוג שלהם. אני לא רוצה לשפוט, או להאשים אף אחד. אני בטוח שכל אחד הסיפור שלו הוא הכי כואב. אני חושב שבזוגיות לא צריך להיות, אלא צריך לירצות להיות. ומי שלא רוצה לא חייב!!! יחד עם זה חייבים להמנע משקרים והסתרות כי הם אלה שמשאירים משקעים קשים ומעוררים צורך נקם. קשה להתמודד עם האמת, אבל האמת חייבת להאמר ואיתה צריך להתמודד קשה ככל שתהיה. כמה זמן אדם יכול לחיות בשקר? שקר הוא כמו סרטן, אוכל כל חלקה טובה. אני חושב שצריך ללמוד אחד את השני, לקבל אחד את הצרכים של השני, ולהיות מתוך בחירה. מה דעתכם\ן ? א.ב.צ.

לקריאה נוספת והעמקה
08/07/2002 | 22:02 | מאת: "אור

אני לא בטוח שאתה אוביקטיבי...כי העולם לך נראה אחרת מאשר לאנשים בריאים אני חושב שלאישה של פוסט טראומטי מגיע מדליה עם היא נישארת איתו!! אי אפשר להכריח אישה לחיות ולעבור את הגיהנום יחד איתך...כל אחת בנויה אחרת!! רק חבל שבשורה התחתונה הילדים סובלים...הם בטח לא אשמים אני בעד לעשות הכל על מנת לא לפרק את המישפחה..אני יודע שהכי קל ולפוסט טראומטיים בפרט...זה לישבור את הכלים רק שיהיה שקט!!

08/07/2002 | 22:26 | מאת: א.ב.צ.

שאלות לי אליך. א. איפה אתה רואה בדברי את חוסר האוביקטיביות ? ב. אתה חושב שאני חולה במשהו? אם כן איך קוראים למחלה? ג. אתה יכול לפרט, על מה מגיע לאישה מדליה? ד. למה אתה חושב שהילדים סובלים? הם סובלים אצלך? א.ב.צ.

א.ב.צ. יקר, אני חושב שהעלית כאן את הנושא החשוב ביותר שעולה לדיון בפורום שלנו. מדוע זה חשוב? משום שהטראומה אינה פוגעת רק בך, ולעתים הנפגעים האמיתיים הם שאר בני המשפחה. לכאורה, אתה נפגעת, אתה סובל ואתה זקוק לטיפול ולעזרה. הסבל שלך מציב דרישות כבדות מאוד מאשתך ומילדיך, ומונע מהם את נוכחותך כבעל וכאב. אבל בניגוד אליך, הנשים והילדים אינם זוכים ללגיטימציה, והסבל שלהם אינו מוכר. הם כמעט ואינם זוכים לטיפול ולתמיכה. לא פלא, שלעתים קרובות מתמוטטות בנות הזוג, ואינן יכולות לספק את הסיוע ואת התמיכה שכל-כך דרושים לנפגעי הטראומה. המחיר שמשלמים הילדים כבד אפילו יותר. לעתים קרובות הם אינם מבינים את הפגיעה באב ואת הסבל שלו, ואינם מוכנים לשלם את המחיר על כך. איש אינו מסביר להם במה מדובר, והם אינם זוכים לטיפול. כתוצאה מכך, הופכת המשפחה כולה להיות משפחה טראומטית, או פוסט-טראומתית, ואינה יכולה לתפקד כמשפחה רגילה. אני שמח שהעלית את הנושא הזה כאן. עם זאת, דיברת על אמון ולא התייחסת לקושי של הצד השני. למה אתה מתכוון כשאתה כותב על הצורך לחשוף את השקר ולקבל אחד את השני מתוך בחירה. האם תוכל לספר מעט יותר על מה שקורה לך בנושא זה? שלך, דרור

09/07/2002 | 09:38 | מאת: דקר

די קשה להכנס לנושא הזה....... בתור אחד שרק מתחיל חיים משותפים ורק עכשיו יש ילד בבית (בן חודש !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) יש לי כנראה עוד המון לעבור עם אישתי ..... אבל אני כן יודע שבהחלט בהחלט מגיעה לה מדליה על כך שהיא מחזיקה מעמד ובית שלם. לא פשוט להתעורר במיטה כשזה שישן לידך קופץ בצעקות וצרחות , אדיש להכל וכל דבר קטן עליו, לא מראה רגשות כמעט בכלל , ועוד כל מיני שכולכם מכירים . היא גם זאת שמחזיקה אותי "שלם" כשאני חוזר מטיפול אצל המאיץ חלקיקים שלי. (בעברית - פסיכולוג......). מצד שני אני כן יודע איך אני מרגיש .....וקשה קשה להסתדר עם שני הצדדים האלה בבן אדם אחד. צריך להתרגל כנראה...... יום טוב לכולנו !

09/07/2002 | 12:47 | מאת: א.ב.צ.

שלום לכם. יש צדק רב לצערי עם כל אחד מכם. הכאב הוא גדול, יש לי הרושם שקיבלתי חומר למחשבה והעבודה היא רבה. קשה לי כרגע להגיב לכל אחד מכם, צריך זמן כדי לעבד את הדברים. א.ב.צ.

09/07/2002 | 23:10 | מאת: ליאורה

שלום לך, קראתי את מה שכתבת וגם את מרבית התשובות. אני קודם כל מקווה שאתה בסדר עם כל מה שקורה סביבך. תראה, אני חיה עם - ולמרות שזה לא תמיד קל, בהרבה מצבים אפילו מאוד לא קל - אני יודעת שאני עושה את זה מתוך בחירה, רצון, הבנה (מתפתחת) והרבה אהבה (אף על פי כן ולמרות הכל) עדיין :-)))) אני גם יודעת שלמרות כל הרצון הטוב (ואולי בגלל ר?) לפני מספר חודשים נשברתי - ואז הבנתי (בעזרתת קולגות וחברים טובים) שגם אני צריכה עזרה.... וזה באמת מאוד עוזר :-)))) מקוה שתהיה מאושר - מכל הלב, ליאורה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב