הנה זה בא
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
כן אחרי שבוע קשה מאוד שאני יכול אפילו להגיד שלא היה לי כזה מאז שאני בהכרה מלאה כנראה שהכול החל ביום שלישי אז כן קראתי הכול ממה שכתבתם אז בואו אוסיף עוד כמה מילים לא בית חם לא ילדים טובים ואפילו לא מטפל מסור כשלי לא עוזרים במצב כזה בו הייתי עם כל הכבוד למטפל שאני בימים טובים מאוד מאוד מעריך והאמינו לי שאני יודע להעריך בכל זאת כלום לא עזר גם לא בקבוק וודקה לאחד שרק עובר לייד הבקבוק ומתמסטל אז כן ביום רבעי בערב לגמתי בבקוק שלם של וודקה כי הכדורים נגמרו והחברה מלמעלה שצריכים היו לדאוג שבתחילת החודש הכדורים יהיו אצלי למרות כל ההודעות הטיפשיות שהשארתי לא הועילו וכמו תמיד הכול נפל על אשתי המסכנה שבאמת לא עשתה כלום מלבד זה שלא זרקה אותי מהבית כבר לפני עשרים שנה וכמו שאמרתי הכל התחיל ביום שלישי תוך כדי שיחה משולשת ואיני בא להאשים שום אדם מלבד את עצמי שלא הקשבתי למי שמבין בדבר אני היום מעט יותר סבלני בבית אך מעדיף לשמור מרחק מבני תמותה ומשתדל להיות יותר ערני בלילות כך אני לבד יותר עם עצמי שהרי הלילות ניתנו לשוטים ומי אנחנו או אני אם לא שוטה לכן אנו כנראה מעדיפים את הלילות והעיקר מבקש את סליחתו של אותו חבר שביום רבעי בלילה התקשרתי אליו מתוך מצוקה נפשית עמוקה וכנראה שפגעתי ברגשותיו ובאמת לא בכוונה ולך אחי קבל את התנצלותי הכנה כי עדיין אין בי האומץ להתקשר אליך איך אמרתי בעבר לטעות זה אנושי לסלוח זה אלוהי
כדורים???????????? אתה?????????? ככה בשושו....אהההה דיבורים לחוד ומעשים לחוד!!!
יהודה יקר, לצערי, לא יכולתי לכתוב לך מוקדם יותר, ואני מצטער לשמוע על השבוע הקשה שעבר עליך. זו, כמובן, לא הפעם הראשונה, ומי כמוך מכיר את המעגלים האלו של ימים טובים וימים קשים. אין בכך ניחומים, אבל אולי דווקא החזרה הזו על התבנית המעגלית, היא גם מה שיוצר משמעות, ומזכיר לך שגם שבוע זה יעבור, ועוד מעט הדברים ישתפרו. לאחרונה כתבו כאן על נשות הלומי-הקרב, וגם אתה מספר איך דווקא ברגעים הקשים אשתך היא זו המבינה את מצבך ומתגברת על מצוקתה האישית. אני מקווה שבינתיים הדברים השתפרו קצת. אם תוכל, ספר קצת יותר על מה שקורה כאשר הגלגל הזה מסתובב, והשבוע הקשה חוזר. שלך, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
