על הדיון בפורום - לא.ב.ץ. ולליאורה (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
א.ב.ץ. וליאורה העלו היום בפורום שאלה חשובה: מדוע כולם מדברים על חשיבותו של הפורום הזה, או של פורום חדש לנשים בלבד, ומזכירים את הקשיים והנושאים החשובים שצריך לדבר עליהם, ובעצם לא כותבים כלום. ובאמת מדוע? הרי מה יותר קל מלכתוב את מה שאתם מרגישים, ולהגיב על מה שאחרים כותבים? כנראה שזה לא כל-כך קל. הפורום שלנו איננו מיועד לשיחות סרק, והנושא שמאחד אותנו כאן אינו כה קל לדיון. לעתים, לאחר שאחד המשתתפים בפורום מספר משהו על הכאב שלו, על האירוע בו נפגע בקרב, או במלחמה, הוא נאלם לחודשים ארוכים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שפוסט-טראומה איננה נעשית קלה יותר כאשר מדברים עליה. לפעמים עצם ההיזכרות אפילו מגבירה את הטראומה. אני מאמין שאפשר לעשות זאת בעדינות, לאט לאט, ושעצם קיומו של הפורום, והידיעה שמשתתפים בו אנשים הדומים לנו, מקילה על רבים מהמשתתפים. לכן, מי שקורא את הפורום באופן חד-פעמי, לא תמיד יבין מה קורה בו. רק היכרות מעמיקה עם הפורום תוכל לגלות לנו איך לאט לאט חושפים המשתתפים בו את המקומות הרגישים ביותר, ואיך חלים בהם שינויים איטיים אך משמעותיים בעקבות השיחה עם חבריהם לפורום. לעתים זה מתסכל, ואני מבין את הקושי שלך, ליאורה, כשלא זכית לתגובה מהירה. אולי דווקא הצטרפותן של הנשים לפורום, והדיון על מה שקורה במשפחה (במקום על מה שקרה בקרב), עשוי לפתוח נושאים חשובים שקל יותר לדבר עליהם. אני מקווה שאכן כך יקרה, ומזמין את כולם להתייחס לנושאים אלו ברגישות המתאימה. שלכם, דרור
דרור שלום. אתה צודק בקשר לנכונות לפתוח ולדבר על דברים. יש אנשים שפשוט מוציאים את האוויר מהגלגלים. אני לא חושב שהם עושים זאת מתוך רוע, או בכוונה זדונית אחרת. זה פשוט מתוך חוסר רגישות. ואני רוצה לתת דוגמא טרייה. הגבתי לפני כמה דקות לדקר ואליך בנושא פחד. קשה לי מאד לכתוב את מה שכתבתי. אני יושב בחדר ממוזג היטב ומזיע, ממש קשה. מספיק שיבוא אחד עם חוסר רגישות, וסתם בהומור שחור, יזלזל או יפגע. טוב, זה לא יעשה. גם את דברי אלה לא קל לי לכתוב. אני מקווה שנצליח לגלות רגישות אחד לשני, אחרת ........................לאן נגיע? א.ב.צ.
א.ב.צ. יקר, אכן, הוספת עוד אחד מן הקשיים שבפניהם אנו עומדים. לא רק שקשה עד מאוד לחשוף את הסיפורים הכואבים, אלא שתגובה לא רגישה עשויה לפגוע ולחסום את מי שכתב לימים ארוכים. ומצד שני, הקשיים האלו מלווים את הלומי-הקרב בכל מקום, וקשים לא פחות בחיי היום-יום. דווקא כאן, בפורום, למרות ההפרעות, ניתן לדבר על הכל ולקבל את תמיכת החברים, ובכך ללמוד להתחסן בפני קשיים אלו. אני מקווה שגם אתה מתחזק ליום ליום. אני בטוח, שככל שהשתתפותך כאן תהיה רבה יותר, תגלה גם את הכוח שאתה שואב ממנה. אחר-צהריים נעימים, דרור
טוב אני אגיד לך מה אני באמת חושב... ... אני חושב דווקא שכמה שנדבר פחות על הפוסט טראומה על התחושות וכו יותר טוב!! זה שחופרים כל הזמן או משחזרים...בחיים לא נצא מיזה התסמינים מתחילים לחזור...וכמה ימים אתה באאוט(כל אחד באופן איש) ראה לדוגמה את דבריו של אבצ שמזיע אפילו שיש מזגן ואפילו כשהוא נמצא בביתו...כשבביתו של פוסט טראומטי בדרך כלל הוא אמור להרגיש בטוח וחזק....קראתי באזה מאמר שדווקא שחזור הטראומה לא מועילה...להיפך!! ושיש להישתדל כמה שיותר לידבוק בשיגרה ...ליהיות עסוקים וכו!! ולהשכיח עי השיגרה במידת האפשר!!!
מנסיוני שלי אני יכול לספר ולתאר לך את היתרונות של שחזור מדוקדק עד לדיוק של שניות. היתרונות של פעולת שחזור כזאת הביאה אותי למצב שאני יכול להסתכל בעיניים של כל אחד שמדבר איתי על הנושא הזה מבלי להשפילן צביקה
אני חושב למרות שאני חדש רציתי לדעת מה קורה עם אור הוא עזב....הוא הלך...הוא פה........ הוא לא יכול לענות מה קורה לו שלך מאיר
למה?? למה אתה שואל על "אור?? אתה מכיר אותו?? אחרי שתענה...אני יספר לך מה קרה "לאור המיסכן" ומי אתה??שרק אור מעניין אותך?
מה שקורה במשפחה- לצערי זה הקרב האמיתי כיום. "רוחות הרפאים" מן העבר הן משהו שהמשפחות נלחמות בו יום יום, שעה שעה ולא תמיד יודעים נגד מה נלחמים. אם הייתי יודעת, או יותר חשוב מזה אם בעלי היה יודע, היה יותר קל. מכיוון שהדברים כ"כ מפחידים ומאיימים עליו, הרי שהרבה יותר קל לו להילחם באנשים הקרובים ביותר. ובמה אני נלחמת?! עייפתי ממלחמות ומקרבות, כל מה שאני רוצה זה שותף! לפעמים אני אעשה יותר, לפעמים הוא. בשותפות אמיתית לטעמי לא חשוב מי עושה יותר, חשוב שכל אחד מרגיש שיש לו על מי לסמוך. האם יש לי? אני לא בטוחה! לא בגלל שהוא לא רוצה. בזה אני לא חושדת בו.
כן, עדיף שד מוכר משד שאינו מוכר, אבל הדילמה שלך, קימת בכל מקרה של בן זוג שלא מתאים, אמרה לי מישהי אחרי שהתגרשה, "עכשיו יותר קל לי, לילדים יש יותר אבא, כי יש לו שעות פגישה עם הילדים,,קודם לא הסתכל עליהם..ואז הוא גם נחמד אליהם ונותן להתם את כל תשומת הלב." זה פשוט ענין של לשים דברים במגרת ולדעת איפה אתה עומד, הבעיה היא שאם הבעל לא יודע איפה הוא עומד, אז איך האישה תדע? מה אגיד לך, צריך הרבה כוחות לקום כל בוקר אל הבלתי נודע, ולנחש איך יעבור היום...הרבה כוחות , ואין פלא שהרבה קורסים בדרך.