הפיגוע בהר-הצופים (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
התמונה של בניין פרנק סינטרה לא עוזב את ראשי מאז אתמול , הוא ממוקם ליד המכון לארכיאולוגיה , כמה פעמים אכלתי בקפטריה הזאת . כל-כך הרבה פעמים הייתי בניין פרנק -סינטרה .מרכז העצבים של האוניברסיטה העברית . הלכתי לעשות שם סידורים בזמן הלימודים שלי . הראש שלי אינו מסוגל לקלוט איך מחבל -רוצח ונקלע .הפך את השקט של המקום . אין פה יותר שום מקום שקט . המקום כל -כך יפה ופסטוראלי . גם במקום כזה שקט מפירים את השלווה . אני חש שאין כבר מקום שאני מסוגל למצוא שקט פה בארץ . אינני מסוגל ראות שום או ר בקצה המנהרה . בידידות אלן
אלן יקירנו ראשית אני שמח לראות אותך כאן ואיתנו אני תמיד יכול להבין את הרגשתך אבל קשה לי לקבל את ענין הפחד או בכלל את המוסג הזה פחד אומנם יש בנו חרדות כעסים תוקפנות ועוד כמה דברים לא נעימים אבל אין אצלי ומאמין שגם אצלנו את המוסג הזה פחד לדעתי אם היינו פוחדים אולי לא היינו מגיעם למצב בו אנו נמצאים ואולי לא היינו תתגייסים לצבא ולעשות מה שעשינו ואני מאמין שכולנו עשינו מה שצריכים היינו לעשות ועל הצד הטוב ביותר כי כאלו אנחנו אומנם הגענו למצבים לא נעימים לעיתים אלימות מילולית או פיזית אבל באמת שלא במודע או בכוונת להרע לזולת כי בטוח אני שבכל אחד מאתנו זורם רגש אנושי חזק מאוד ואולי בגלל רגש חזק זה הגענו לאן שהגענו ואם הגלגל יסוב לאחור מאמין אני שלא אחשוב פעמיים אז אלן יקר בשבילי ובמיוחד בשבילך מחק את המילה הזאת מהלקסיקון שלך אנחנו לא פוחדים מכלום וגם לא מאותו מטריד שמנסה לפגוע בחברים יום טוב לך ואולי תלך לים שמעתי שיש הרבה חתיכות שם בדרום ואפילו עם חוטיני
אלן הפחד שלך ברור ומובן. כולנו מפחדים- זה נורמלי לפחד מדברים כאלה כאשר הם קורים. אם היית אומר שזה בכלל לא מפחיד אותך- זו היתה לטעמי תגובה פחות נורמלית. העניין הוא שלא צריך לפחד מהפחד- הוא נועד לשמור עלינו. הוא גורם לנו לחשוב לפני שאנחנו עושים דברים. גם אם הפחד חזק ומשתק- כדאי להיות "חברים" שלו- להבין מה הוא אומר לנו- לבדוק עד כמה הפחד הזה מוצדק- לפעמים צריך עוד מישהו בכדי לעשות את הבדיקה הזאת.... ולהמשיך הלאה. כולם מפחדים, אבל מוצאים דרכים להתמודד עם הפחד, כמו שהיינו ילדים ושרקנו בחושך ובדרך פלא הוא נהיה פחות מפחיד. כל אחד ושיטותיו שלו. בהצלחה לכולנו!
אני מפחד ולא יעזור לאף אחד כלום אני לא יוצא מהבית ולא הולך לשום מקום רק קצת להבין?מה עובר על י בימים אלו כאשר אני שומע שיש חשש ויש מחסומים אני לא זז מהביתץ כי אני מאוד מפחד אז מה לעשות????.
לי יקרה, הרעיון הזה שלך, 'להתיידד עם הפחד', הוא בעיני רעיון נפלא. כולנו פוחדים. מחושך, מכישלון, מבעלי חיים מסוימים, מנטישה, ממחלות וממוות. אבל הפחד הנורא מכולם הוא הפחד מן הפחד. את צודקת. הפחד, במקורו, נועד להזהיר אותנו מדברים מסוכנים. כאשר אנחנו מקדשים את הפחד, ומפחדים מן הפחד עצמו, זו הופכת להיות בעיה קשה. יש דרך מעשית לבצע את הרעיון שלך. באמצעות דמיון מודרך אנחנו יכולים לעצום עיניים, ולדמות את עצמנו יושבים על כורסה נוחב בחדר שבו יושב, על כיסא, הפחד. הוא נמצא שם כדי להזהיר אותנו מסכנות הנמצאות מחוץ לחדר. אנחנו יכולים להתבונן בו ולנסות להכיר אותו יותר, להבין מפני מה הוא מזהיר אותנו. להקשיב לו ולהבין מפני מה הוא מזהיר אותנו. לעתים הוא מזהיר אותנו ממשהו שאיננו מסוכן במיוחד, ולעתים כדאי להקשיב לו. לאט לאט אנחנו יכולים לקרב אליו את כורסתנו, ולהתיידד אתו. לומר לו לפעמים שהוא מגזים, ולהודות לו כשהוא מועיל לנו. אחר כך אנחנו יכולים לחבק אותו, בשעה שאנחנו מקשיבים לנשימה שלנו עד שאנחנו נינוחים, ולפקוח את העיניים. זוהי אחת הדרכים להרפיה, שבאמצעותה ניתן להתיידד עם הפחד, וללמוד לחיות אתו. שבת שלום, דרור
מה למדת בירושלים? שבת שלום צביקה
אלן יקר, אני שמח לראות אותך שוב אתנו, וחבל שזה קורה דווקא בצירוף לאירועי הטרור המתחדשים. אני זוכר שגם בעבר, בעקבות אירועי טרור, הגבת כאן בצורה שונה. כמעט תמיד מצאת באירועי הטרור משהו שהחזיר אותך אל הטראומה הפרטית שלך, וחיבר אותך אל האירוע. כך גם עכשיו, בעקבות האירוע באוניברסיטה, המזכיר לך לא רק את לימודיך שלך באוניברסיטה בירושלים, אלא גם את החרדה בעקבות מה שעורר את הטראומה הפרטית שלך. כפי שידוע לכולנו, כאשר פוסט-טראומטיים נתקלים באירוע טראומטי, הדבר מעורר ומגביר את חוויית הטראומה הראשונית. זה נכון בדרך-כלל, כאשר פוסט-טראומטיים חווים את הטראומה החדשה במקום האירוע. אצלך, בשל רגישותך הרבה, אתה חווה גם טראומות שאינך נוכח בהן בפועל, אלא שומע עליהן ברדיו ובטלוויזיה. זאת אומרת, שהטראומה החדשה איננה מתרחשת במציאות בה אתה חי, אלא בדמיונך, באמצעות כלי התקשורת. אם כך, אולי ניתן לנצל את הדמיון כדי להתחזק כנגד טראומות 'רחוקות' כאלו. למשל, במקום להזדהות עם מה שקורה באירועי הטרור, עליהן אתה שומע באמצעי התקשורת, אתה יכול לפתח 'דימוי חיובי', המרחיק אותך מהאירוע. כאשר זה קורה, במקום להתחבר, מבפנים, אל מה שקורה במקום האירוע, אתה יכול ליצור לך פינה נעימה בבית, ולהתרכז בעובדה שאתה צופה באירועים הקשים כאשר אתה עצמך יושב בבית, מוגן ונוח, רחוק ממקום האירוע. אני מאחל לך שבת נעימה ושלווה, דרור
מקווה שאתה מרגיש יותר טוב. צביקה שאל אותך מה למדת באוניברסיטה, אשמח לתשובתך גם כן. א.ב.צ.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
