אילו
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אז ככה בואי נגיד שאצתם היום היית ם בחיפה ברחוב העצמאות כשבדיוק החלפתח האת הדיסק של ארצי לרדיו ושמענו על הפיגוע שהיה ומאחורי אמבולנס שואג טואין לאן לברוח מכירים את את הסירנות ברחוב שאין לאן לברוח ואוטובוס מימין שעוד מלחיץ וכשמגיעם סוף סוף לרמבם נוחת לו מסוק בדיוק 10 מטר ממני ומוריד כמה פצועים ועוד שואלים למה אתה לא מדבר למה אתהכועס ואתה בטוח שלא טעית בדרך ועוד מליון שאלות מעצבנות אז לכן הנשים היקרות בזמן כזה רצוי וטוב לא לשאול שאלות אפילו בכלל פשוט לשתוק(סליחה) כי אתן מה זה מלחיצות עם השאלות בזמן לא מתאים
את מה שאתה אומר, אני מבינה ואישית קל לי לקבל. דרך אחרת אבל שקשה לי איתה היא דרכו של בעלי שבשעת לחץ שכזו במקום לשתוק ושאני אשתוק איתו- מתחיל לדבר על מילון דברים חסרי משמעות, ונעלב כשאני לא עונה, רק מקשיבה ושותקת מה יש לי לענות לדברים שלא חשובים לי וגם לא? ברור לי שהוא מנסה למסך מעצמו את הלחץ, אבל שיטתו מלחיצה אותי. ..
יהודה יקר, אני מבין ששוב נקלעת לזירת הטרור. יש לך מין מזל כזה, להתקרב שוב ושוב לכל מקום שמתרחש בו אירוע טרור. אני משער שזה בלתי נסבל. בתוך כל הרעש הזה שיש לך מסביב, כאן בפורום נוצר דיאלוג חדש, עם נשות הלומי-הקרב, שמבקשות לדבר על מה שקורה בבית. לא במקרה אתה אומר להן פשוט לשתוק, "כי אתן מה זה מלחיצות עם השאלות בזמן לא מתאים." הנה, כך הופך הפורום שלנו לבית לדוגמה של הלומי-קרב. מתי יש 'זמן מתאים' לדבר על מה שאתה מרגיש, יהודה. גם כאן, בפורום, קשה לדבר דווקא בזמנים הרגישים, שכולם, אתה, ואשתך, וילדיך, כה זקוקים לעזרה ולהקשבה. עכשיו, אצלנו בפורום, אתה משתיק את הנשים, שרוצות לקחת חלק בתהליך הזה. אתה בטוח שהן אינן יכולות להבין את מה שאתה מרגיש, וכל שאלה רק מרחיקה אותך. אבל אם תקרא את ההודעה של רותי, תבין שגם הנשים 'נדבקו' בפוסט-טראומה, וגם להן קשה לדבר על זה. זה המקום שבו אנחנו נמצאים. בפורום, ובכל אחד מן הבתים. ועם זה עלינו להתמודד יום יום. אני מחזיק לך אצבעות. דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
