יום בחיי משפחת הלומי-קרב (י)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אתמול טלי סיפרה את שער ראשי לא הייתי מציין זאת ללא ציון המשמעות המיוחדת לצעד הזה. הרבה זמן לא שמתי לב לחוקיות אלא רק שמתי לב לתוצאות - ואני מדבר על ההמנעות ממגע ומתחושות גדלתי זקן ושער פרא. וכל זה על מנת להתרחק ממגע גופני עם "כל העולם" פשוט כל נגיעה צרמה לי והביאה אותי למצב של חוסר שליטה על עצמי. עד היום ממש קשה לי לתת מעצמי בצעד הפשוט של חיבה גופנית ואני מתרחק מכל מגע ונגיעה, הנגיעה היחידה שאני מוכן לקבל היא של מסג' תיילנדי מבחור שמקבל בעבור זה כסף - בחור שאני מכיר כבר יותר מ 4 שנים ובתדירות כזאת או אחרת אני פוגש לשם עיסוי כמעט הייתי אומר אלים, אני לא מחשיב עצמי למזוכיסט אבל הבנתי שרק כך אני מוכן לקבל מגע גופני ואני יודע שאין כאן משמעויות ארוטיות או מיניות אלא רק משמעות של כמה קשה לי לקבל מגע ממישהו שאני לא מכיר בעצם כמה קשה לי לקבל מגע מכל אחד ואפילו מבנותיי וזוגתי ועוד פחות כמה קשה לי להעניק - הן ביוזמתי והן בחזרה כמחווה גופני / רגשי המצב הזה של צרימה הוא איום עוד יותר אם מלבד המגע יש גם רעש / המולה, לדוגמה, כמה קשה לי ללכת לקניון או לריכוז אנשים רועש (ולא כי אני פוחד מפיגוע - בחיי שפיגוע לא מאיים עליי) כי הרעש והדוחק גורמים לי למצב של איבוד צפון וכל הגוף ממש ממש מתכווץ והופך למשהוא קשיח ולא ניתן לעשות כלום עד שאני נרגע אז זהוא התחלתי לספר שהסתפרתי פשוט השער הארוך (פחות מסנטימטר) היה ארוך מידי והרוח שליטפה את שערי ממש הקפיצה אותי ולכן קיצרתי אותו (מישהוא עוד יכול לחשוב שאני רוצה להראות כמו נחת מרינס) לילה טוב צביקה
צביקה יקר, מי שמביט מבחוץ בנפגעי פוסט-טראומה רואה רק את הפרטים הקטנים, ולא מבין עד כמה עמוקה המשמעות של כל פעולה קטנה בחייהם. בזכותך אנו יכולים להתוודע דווקא לחשיבותם של הפרטים הקטנים, ולעוצמת ההפרעה שהם יכולים ליצור בחיי מי שנפגע מטראומה. תודה שחידשת את יומן הפורום (אירוע מחיי משפחת הלומי-קרב). הפרויקט שלנו נמצא בתחילתו, ואסור שניתן להפרעות חיצוניות להפריע לנו. לילה טוב, דרור
עד היום כיניתי עצמי הקוקו עם הקוקו מהיום אני הקוקו גזוז הקוקו להשתמע צביקה
אתה בודאי מכיר את האנשים האלה שכל מילה שלהם מלווית בנגיעה בך? איך אתה מתיחס\מגיב אליהם? ואלה שבאופן ספונטאני רוצים לחבק אותך, כי עשית בשבילם משהו והם מעריכים אותך על כך? מה אתה עושה אז?
אני ממש נרתע ממי שנוגע בי כל הזמן ובמיוחד אלה ש"מנקים" לי את החולצה ובזה פולשים קרוב מידי אלי עם החיבוק הספונטני עוד יותר קשה לי כי אני גורם לעלבון לאותם אלה שסתם מתקרבים קרוב מידי אלי אני ממש מתאבן בקרבה כזאת ואפילו נהיה לא נעים ותוקפן צביקה
היי צביקה ! אני כל -כך מבין אותך . כל -כך יודע מה אתה חש . בידידות אלן