בשנת 1981

בוקר טוב אנשים. בשנת 1981, כשהייתי בן 13 , חבר ילדות שלי (מגיל אפס בערך......),התפוצץ לי מול העיניים. הוא הראשון מתוך רשימה ארוכה וכואבת של חברי ילדות שנהרגו בדרך זו או אחרת. הוא פירק פצצת מרגמה שמצא ליד הבית. מי ידע אז מה זה פצצת מרגמה ? ומי בכלל חשב שיכול להיות דבר כזה באיזור הבית ? את ההרגשה לא שכחתי. רק לפני שלוש וחצי שנים הבינו שמשהו מאז לא הכי בסדר. והתחילו לטפל. זה צף ועל בטיפול זוגי עם החברה ומשם זה עבר לטיפול אישי. שם זה נפתח לאט לאט וכואב כואב. היום, כשיש את כל הפיגועים וכל חלקי הגופות אני תמיד נזכר בזה דרך עיניים של ילד בן 13 שרואה את החבר הכי טוב שלו מתפוצץ עף לחלקים לשמים היד נוחתת פה והרגל שם..... עוד דבר אנשים - והרבה יותר חשוב עכשיו - בואו נעשה טובה לעצמנו וניסע בזהירות. הרבה תאונות דרכים יש . הרבה יותר מדי. זהו להבוקר. מקווה ליום טוב - דקר. ועוד דבר קטן - למה אי אפשר להוסיף תגובות אלא רק לפתוח הודעה חדשה בפורום ? ביי.

אתה צודק דרור, זו אכן פעם ראשונה שאני מספר את הסיפור הזה כאן. מה קרה אח"כ ? החיים נמשכים. הגענו עד לפה, אתה יודע. מה עשיתי עם זה ? כלום. רק בשלוש שנים האחרונות הבנתי שחלק מהדברים שלא בסדר ,נובעים בחלקם מאז. ועוד דבר "קטן" - את רוב הטראומות שעברתי - לא עברתי בזמן שירותי הצבאי.......... זה אומנם שונה, אבל חלקם היו בעבודה, וחלקם "סתם כך" ביומיום האזרחי לגמרי..... יש גם כאלה...... אני מקווה שאת ההודעה הזו אוכל להוסיף לפורום ולא לפתוח הודעה חדשה ?

בוקר טוב דקר , אני חושב שבתוך ילד לראות מחזה בו החבר שלך הטוב ביותר מתפוצץ , טבעי שלא תשאר שלם אחרי . אני בעצמי היה קשה לקרוא לי את הזיכרון הזה שבטח מלווה אותך יום-יום ופוגע בך ולא נותן לך מנוח . תמיד נשאלת השאלה איך יכולתי למנוע ? איך הייתי עד לדבר כזה ואני לא נפגעתי ושרדתי ? זה ממש לא פייר . גם בראשי עוברים הרבה פעמים אותם שאלות שלאף אדם בעולם אין תשובה . היום אני יודע שאנחנו לא אשמים , אך התת-מודע שלנו עדיין לא יודע מכך . רק אם היינו יכולים לשנות את ההיסטוריה שלנו , היינו חשים הרבה יותר טוב . רק את הווה אנחנו יכולים לשנות . אני מחבק אותך חזק . בידידות אלן