מלחמת יום-הכיפורים (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
חברים יקרים, מעטים בפורום שלנו השתתפו במלחמת יום-הכיפורים, וכבכל שנה, אני משער שנשוב ונעלה כאן זכרונות. לא קל לנו לשוב ולהיזכר באותם הימים, ואני מקווה שמשתתפי הפורום הצעירים, שלא השתתפו באותה מלחמה, יקבלו זאת בהבנה ויגיבו בזהירות. היום, לפני עשרים ותשע שנים, עליתי על האוטובוס לסיני, וחברי שי עלה על האוטובוס שלקח אותו לרמת-הגולן. מאז לא נפגשנו יותר. אני זוכר אותו כמיטב יכולתי: http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=96723 דרור
אתה זוכר אותו הייטב- זה ברור. במלחמת יום כיפור הייתי בשישית, כאשר פרצה המלחמה התנדבתי לעזור בבי"ח איכילוב. הזיכרונות מאז מנותקים ומטושטשים- קולות, ריחות ומראות קשים. זוכרת מעט מאוד אנשים כבני אדם.זהו כנראה נסיון לא ממש מוצלח של הנפש להגן על עצמה. היום אני מבינה שההלם היה גדול- נערה בת 16 שחיה עד אז בעולם שחשבה שהוא יפה וצודק- זורקת את עצמה מרצון לתוהו ובוהו- בחורים שלא מבוגרים ממנה בהרבה- פגועים, מרוטשים פיזית וכן, גם נפשית, אני זוכרת היטיב את פגועי ההלם שהיגיעו. עבודה בימים ובלילות. השמחה כשמצבם הוטב, והצער האין סופי על כל אחד שנפטר. וצחוק הגורל- מס שנים אח"כ נישואים לבחור נפלא, שאף אחד אז לא ידע עד כמה הוא פגוע מאותה מלחמה ארורה. ושוב חיים שלמים של טיפול בפצוע...... קיויתי וקיוינו כולנו שלפחות ילדינו ינצלו מהגורל הזה, אבל..... נקוה לטוב, ונזכור את כולם.
לי יקרה, נראה שלא במקרה בחרת להנשא לבחור פוסט-טראומטי. מסיפורך ניתן להבין שגם את עברת הלם לא קל. איך התגברת על הטראומה הזאת, אם בכלל, ואיך את מתמודדת איתה היום? האם מישהו התייחס לכך באותה תקופה, והאם את עצמך טיפלת בזה בשנים שעברו מאז? שנה טובה וגמר חתימה טובה, דרור
אני הייתי בשביעית, והייתי בפנימיה, אבל כשהשתחררתי הביתה לשבת, הבנות ביקשו ממני ללכת לבקר חיל שמאושפז בסורוקה, אז הלכתי, עם גיסתי, ופעם אחת הוא היה ער, אבל לא ממש הבין מהחיים שלו כלום, ובפעם השניה היה ישן, אבל כל החיילים מסביב ערים, וכולם היו חסרים משהו מהגוף, וכנראה גם מהנפש, היה מזעזע, יותר לא חזרתי לשם.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
