חזרתי
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
והיה לי יום מאלף באמת ובין היתר פגשתי את חברו של דרור ניר זוכר דרור תשמע הוא משהו וכמו תמיד דיברנו על מה שהיה ואיפה היינו אז לפני 29 שנה וקצת לא להאמין כמה העולם קטן
יהודה יקר, מאוד שמחתי לשמוע, שפגשת את ניר, ושאיפשרת לי לשוחח אתו. מזה זמן רב אני מחפש אותו, ואולי היום נצליח אפילו להיפגש. כתבתי עליו בספר 'צוות 4', ואני לא מצליח לשכוח אותו בסיטואציה הקשה ביותר של חיי. היינו יחד בקורס המפקדים הראשון של התותחנים, וערב המלחמה ירדנו לרפידים בסיני. כשפרצה המלחמה לקו המפקדים שלנו בהלם, ואנחנו הצטרפנו לגדוד שריון, וירדנו אתם אל התעלה. בדרך אל התעלה הגענו למישור חשוף שהיה מופגז על-ידי המצרים כך שלא נוכל לעבור אותו. זה היה גשם של פגזים, והסיכוי לעבור אותו ולהישאר בחיים היה קטן. ניר נהג את טנק השרמן, שעליו היה מורכב תותח 155 מ"מ, ואנחנו ישבנו למעלה על צריח התותח, חשופים לרסיסי הפגזים שנפלו סביבנו כל הזמן. כדי להימנע ככל היותר מפגיעת רסיסים התכופפנו כולנו ככל שיכולנו, וניסינו להתחבר לטנק. ברגע מסוים ניר, שישב בתא הנהג, הסתובב אחורה כדי לראות אם אנחנו עוד חיים, ולא ראה אותנו משום שהתכופפנו. הוא היה בטוח שכולנו נהרגנו ועצר את הטנק. כמה שניות אחר-כך שמענו כולנו את הפיצוץ, מספר מטרים לפנינו. אילולא ניר עצר, זו היתה פגיעה ישירה וכולנו היינו נהרגים. אתמול, בזכותך, דיברתי אתו, ואולי היום אסע להיפגש אתו. דרור
הרבה שליחים למקום. והוא בודאי התבגר, ואותות הזמן ניכרים עליו, בודאי יש לו קצת שיער שיבה, ואולי קרחת, כמה קמטים, כרס ישראלית טיפוסית קטנה או גדולה, ו....חבל שיש הרבה שלא הספיקו להתבגר. בוקר טוב, ויום נהדר, נחמד שחזרת. עבודה פוריה לכולם,
נו ואיזה כייף להזכר בימים ההם למרות שההינו בגיהנום כביכול היתה לי איתו שיחה מאלפת ומה זה נהניתי לשמוע אותו רק חבל שהנסיבות למפגש היו עצובות וכמו תמיד שיחזרו את יום התקפת המטוסים המצריים ברפידים ואני מעולם חשבתי שזה היה בשעה שתיים אז ניר תיקן אותי ואמר בוודאות שזה היה ב עשר דקות לשתיים אומנם עשר דקות אבל היו גורליות להרבה מאתנו. הנקודה בשביל רוז בטח תבין אותי
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
