זקוק לעיצה

שלום לכולכם: שמי רועי ואני נער בן 13 וחצי ממרכז הארץ. אני מקורב לאחד הכותבים כאן בפורום, ואני זקוק לעיצה. כבני אדם בעלי חוכמת חיים ונסיון רב בחרתי דווקא בכם להתייעצות, מקווה שתוכלו להשיב לי. אני לא מדבר עם אבי כבר חודשיים בערך, אני מרגיש שאני לא חשוב לו בכלל. אני חי בתחושה, שמבחינת אבא שלי, כל עוד אני חי ולא הרגו אותי, המצב בסדר. אף פעם לא הרגשתי שהוא נותן מעצמו להתפתחות שלי כנער בגיל ההתגרות, לעובדה הזאת אין משמעות עבורו. כשאני פונה אליו בבקשה, אני יודע מראש את התשובה. לפעמים אני תוהה בשביל מה אני מבקש... אני, שחקן כדורסל, מנגן על פסנתר, לומד די קשה בכיתת מגמה, ומשום מה אני מרגיש שאבא שלי הוא אבא שלי בשביל לראות את הפירות הסופיים. הוא אף פעם לא תמך במהלך הדרך. הוא תמיד בחר בדרך הקצרה והיא כמובן לנפנף, להגיד אי אפשר, אני לא יכול. לא היה ניסיון לבדוק, לראות, לחפש, ל-ה-ש-ת-ד-ל-!. מכיוון שהורי גרושים מזה 9 שנים, אני מתחיל לקלוט שמבחינתו, המחוביות היחידה שיש לו כלפי זה תשלום מזונות. מחוביות חוקית, אולי, אבל מה עם המחויבות שמעבר? כאבא? זה הדבר האמיתי. יתכן שהנקודה כאן כמו שהבנתם, היא תמיכה כלכלית, אבל אל תסתכלו על זה ככה. הקטע הוא לא חומרי. הנקודה היא החוסר אכפתיות. הגעתי לאבא שלי בבקשה לתמיכה בהרשמה למועדון הכדורסל בו אני משחק. וכרגיל, התשובה היתה יש לך אימא, יש לך מזונות, לי אין כסף, ומיד שלף מהמגירה דף עם פירוט צ'קים שחזרו. היה לי מוזר שהוא מראה לי את זה... יומיים לפני זה הוא ביקש ממני לא להכנס לכיס שלו. אז קלטתי שאני נכנס לתמונה איפה שנוח לו, כאילו הוא רוצה שאני ארחם עליו..! יודעים מה, אני יכול להבין שאין כסף, המצב קשה, אבל תנסה לפחות? תבדוק מה אתה יכול לעשות? תדבר עם האימא, לסדר קומבינה עם המועדון, אלוהים יודע מה. היום, אמנם, אני רשום למועדון כי כמובן האמא האכפתית רשמה אותי, ולא האבא שהרחמים העצמיים שלו ו"ביצי השור" שלו כדבריו, גומרים אותו מחדש כל יום. הדוגמא של המועדון כדורסל היתה דוגמה ממש קטנה, כי זה לא מעכשיו. אני חווה את זה כבר כמה שנים טובות. רק עכשיו כשהתבגרתי וקיבלתי פה גדול, אולי יותר מדי, למדתי מה יש לי בחיים, ומה אין לי בחיים. מי אוהב אותי ולמי אכפת ממני, ומי שם עלי פס. אני כבר לא יודע איך אני אמור לתקשר איתו. איך אני אמור להגיד לו שהנקודה זה לנסות, אכפתיות, כי העיקר זה הכוונה, הנסיון? מתי הוא יבין גם כן, ולמרות שהוא מבוגר ממני בעשרים ומשהו שנה, שהחיים לא מגיעים לך על מגש של כסף? אני בן 13 וחצי ויודע את זה לפניו??!?! משהו כאן לא הגיוני בעיני. להגיד לכם את האמת, את הדברים האלה כתבתי בעיקר כדי שאבא שלי יקרא אותם, שיגיב, או אפילו לא יגיב. שיחשוב. אבל..אשמח מאוד לקבל מכם תשובות, עיצות, ביקורת או כל דבר אחר. ומכיוון שאני לא קורא את הכתוב בפורום לעיתים קרובות אעדיף שתיכתבו לי לאי-מייל: [email protected]. תודה רבה לאלה שמצאו סבלנות וקראו עד הסוף, ותודה לאלה שמתכוונים להגיב. אני מעריך את זה. רועי.

כל הכבוד על האומץ חזק ואמץ

ראשית אני מברך אותך על המעשה האמיץ שעשית מהכרותי את אביך אין לי אלא לברך את שניכם בהצלחה צביקה נ.ב כמו לכל מטבע גם כאן יש לפחות שני צדדים אבל אתה צודק הצד שלך הוא החשוב

שלום רועי קשה להאמין שאת הדברים האלה כותב נער בן שלוש עשרה וחצי בלבד, אתה נשמע אינטליגנט, תכניס לך לראש, אבל טוב טוב, שאין לבנאדם מישהו שיאהב אותו כמו ההורים שלו. נקודה. וגם, שיש אנשים שקשה להם לבטא את האהבה שלהם אל הילד, סתם כך להגיד לילד "אני אוהב אותך" לא בגלל ציונים טובים, לא בגלל השגים במועדון זה או אחר, סתם כך כי הילד הוא הילד שלהם והם אוהבים אותו באופן טבעי. למה קשה ? אני לא יודעת, אבל זה קשה,. כאמא, אני עושה הכל למען לדי, עד אפיסת כוחות לפעמים, הולכת ובאה, נלחמת על כל מיני דברים עבורם, מנקה מבשלת, קונה, ועובדת בנוסף לצורך פרנסה,ותמיד חשבתי שדי בכך שהם יבינו שאני אוהבת אותם, אבל יום אחד התברר לי שהם לא, הם כל הזמן בוחנים אותנו כהורים, אני מרגישה את זה יותר, כי אני יותר בסביבה שלהם. עד שיום אחד הבנתי, אני צריכה לעבוד פחות קשה, אבל להגיד להם שאני אוהבת אותם, וזה עובד, אני כבר יכולה לומר "אני אוהבת אותך, אבל את זה אני לא יכולה לעשות...." וכך הלאה. "אז מה אם קיבלת 80 במבחן? אני לא מפסיקה לאהוב אותך בגלל זה, רק שאני אשמח אם תתאמץ יותר בפעם הבאה." אני לא מתחמקת ממטלות, אבל הרבה יותר קל כשאני אומרת את הדברים בפה, זה נשמע פשוט? נכון, זה נשמע פשוט, אבל זה לא, לפעמים בשיחות עם חברות אני שואלת " מתי אמרת לו פעם שאת אוהבת אותו?" ואני הייתי כמעט רואה את מנגנוןה"חיפוש" עובד, שעון החול מתהפך ומתהפך, ועדין אין תשובה. מה לעשות ככה אנחנו, הורים עם בעיות, אוהבים את הילדים עד כלות הנשמה, אבל כועסים עליהם לפעמים בגלל כלום, והם עם כל פעם כזאת, העולם מתהפך עליהם. ואם אנחנו לא מזכירים להם שאנחנו כאן בשבילם, ואנחנו אוהבים אותם, ככה שהאהבה תהיה בשבילם איזו נקודת ציון לנחות עליה תמיד בזמן משברים, אם לא , אז אנחנו פשוט גורמים להם לבלבול, ולתעיה. אין לי ספק שאבא שלך אוהב אותך, ואיכפת לו ממך, אבל כנראה שהבעיות האישיות שלו מסתירות לו אותך קצת, אתה, חי, נושם, והוא רגוע. העובדה שהוא גרוש מאימך, לא מקלה עליו ועליך, אני שמחה שכתבת את הדברים, אולי הוא יבין, ואולי לא. וגם אם הוא לא יבין, אל תיפול ברוחך, תמשיך לחיות ולהצליח, קדם כל בשביל עצמך, למלא אחרי השאיפות שלך, בלי לחשוב על אבא או אמא, כי אני רוצה שתדע, שאני מכירה הרבה אנשים גדולים, שקיבלו פרסים גדולים על פועלם, ןהם כבר בני שבעים ואפילו יותר, שכל החיים שלהם היתה המוטיבציה שלהם "להוכיח לאבא (או לאמא) שאני שווה" ואפילו עכשיו בגיל כזה בוגר, אבא או אמא שלהם כבר מזמן שוכני עפר, אבל הם עדין לא רגועים. אז למה להיהפך לכזה מריר? לבעל תחושה ש"אם אבא לא שם עלי אני לא שווה?" מה שיקרה זה שאם תגרור את זה איתך, גם אם תצליח בדברים, תמיד תראה אותו ברקע, ותרצה שהוא יהיה שם להריע לך. וזה לא יקרה, ואתה בחיים, לא תלמד להיות מאושר. אז תניח לדברים, אולי יום אחד הוא יפתח יותר, ויביע יותר אהבה, אולי לא, אבל אם זה יקרה, תראה בזה צ'ופר, לא משהו מעבר. ואל תצפה אפילו לזה. אני ודעת שזה כואב, אתה בסך הכל נער צעיר, אבל חשוב שתפנים טוב טוב את העובדה, שהוא אוהב אותך, אילמליי כן, לא היה איכפת לו גם אם אתה חי או לא. לילה טוב.

רוז שלום: קודם כל, תודה. תודה רבה על המכתב המעמיק וההתיחסות המכבדת. דברייך הם לי חומר למחשבה, ואני מבטיח לחשוב בכובד ראש על המכתב, ואגיב בקרוב. רועי.

דרור: אני מוכרך להגיד לך, שפשוט תירגמת את המחשבות שלי בצורה קצרה ועניינית יותר. תודה רבה על התמיכה, חיזוק והעזרה, אם מצדך ואם מצד כל אלה שהגיבו לי בפורום ובאי-מייל. הבנתי כמה דברים שכנראה לא הבנתי קודם, ואני בטוח שאבא שלי גם כן הבין דברים, כי הבנתי שהוא קרא את הודעתי. ובנוגע לזה שאתה שמח שהצטרפתי לפורום.... אני לא בטוח שאני מעוניין להצטרף לפורום. אני לא אכחיש שביקרתי כאן כמה פעמים, להתעדכן, לראות מה כ"כ מושך את אבא שלי לפורום הזה, ואמנם רבים מכן כתבו לי שאני בוגר לגילי, וזה מאוד מחמיא לי, אבל הנושאים המדוברים כאן קצת כבדים לי בכדי להפוך למשתתף קבוע בפורום. ובכל זאת, לכל הקוראים את ההודעה: כמו שכמה מכם הציגו לי את צד האבא מצדדים שונים, מנקודות מבט אחרות, אני מאמין שאוכל להעביר לכם את נקודת המבט של ילדיכם במצבים אליהם תקלעו בעתיד, לכן, כמו שתמכתם בי כשהייתי צריך, אוכל לתמוך בכם כשתצטרכו, לאי-מייל: [email protected]

שלום רועי שלחתי לך תגובה תחת הכותרת "תגובה אכפתית" זה בשבילך...

שלום לכולם. אני גאה להיות אבא של רועי. רועיתי, אני מכבד ומעריך את פניתך לפורום. אך אין לי שום רצון לנהל את התיקשורת עם אף אחד מיקירי באמצעות הפורום. לכן, התקשרתי אליך עשרות פעמים במהלך החודשיים האחרונים, השארתי לך הודעות בתא הקולי. הגעתי אליך כהרגלי ביום הקבוע כדי לקחת אותך, אך לצערי הגדול מאד ניבצר ממך לרדת למטה או לענות לטלפונים שלי. שלחתי לך מייל, אך לא קיבלתי תשובה. הצעתי לך, תוציא אנרגיה לכיוון הנכון. אין לך, ואף פעם לא היתה לך בעיה להשיג אותי. אף פעם לא סגרתי בפניך אף לא את הצוער הכי קטן. יש לך את מספרי הפלאפון שלי, הסלקום, והטלפון בבית. יש לך את הכתובת שלי וכתובת האימייל שלי. אתה מוזמן באהבה רבה ליצור איתי קשר 24 שעות ביממה, כמו שכבר אמרתי לך המון פעמים. רועי, יש לי רק שלושה דברים יקרים וחשובים בחיי, אתה, אח שלך, ואחותך. אז..........קדימה לעבודה, צריך להתמודד, וזכור: תמיד אני מוכן להיות לצידך , כל מה שאתה צריך, זה לרצות אותי לצידך. אוהב אותך, ומתגעגע. אביך.

וגם אתה א.ב.צ , למרות הקשיים, צריך להתעקש כדי ליצור איתו קשר. שלחת מייל ולא היתה תשובה? תשלח עוד אחד, ועוד אחד, ואם אין תשובה תבדוק שוב אולי הכתובת לא נכונה בכלל, וכו', וכנ"ל לגבי שאר הדרכים. הילדים הם המתנה הכי גדולה שקיבלנו מריבונו של עולם, אין, אין, אין שום דבר אחר בעולם שיכול למלא את מקומם, אני לא צריכה לספר לך על אלה שלמרות כל הכסף והתארים והמעמד, היו צריכים לנסוע לקצה העולם בכדי להביא משם איזה תינוק, ולך יש כזה אחלה בן, והוא מרגיש מקופח? סליחה על הטפת המוסר, אבל מה לעשות, אני כזו אמא ברווזה, והלב ממש נחמץ לקרוא את מה שהבן שלך כתב. לילה טוב

למעשה, מהשניה בו התחלתי לכתוב את מכתבי בפורום, התכוונתי ליצור איתך קשר, כי השתיקה היא לא לנצח, עדיף מוקדם ממאוחר. לא עניתי לשיחות שלך, כי עדין לא הייתי מוכן נפשית לדבר, לא היו לי תשובות. זו הסיבה שכתבתי לפורום, ומנגד הסיבה שלא עניתי לך למייל עדיין. אני מתכוון לענות לך, וגם ליצור איתך קשר, אבל אני עדיין מעכל וחושב על הדברים, אני לא מנסה למתוח אותך. אני מבטיח שלא אשאיר אותך עם סימני שאלה. רועי.

אתה יכול לעתייץ אתי כי אתה אבא ניפלא אמיר צור קשר 054404348

?