הייתי רוצה להתעורר בזמן אחר (ה)

אלן יקר, יש משהו מאוד דומה בתגובות שלך לפיגועים ולאירועי מלחמה וטרור. לא קשה להבין את הקושי שלך להתמודד עם טראומות חוזרות, ולהזדהות אתו. אבל עם זאת, אני שואל את עצמי אם אינך מתמכר לאיזו פנטזיה של מציאות בדויה, שאין לה כל סיכוי להתממש במציאות. המציאות שלנו קשה, כמעט בלתי-אפשרית, אבל ההתעלמות ממנה עלולה להיות מסוכנת. המציאות שעליה אתה חולם אינה קיימת בעולם שלנו, ובעצם, מעולם גם לא התקיימה. ההיסטוריה האנושית טבולה בדם ובמלחמה, וקשה להניח שהדברים ישתנו בתקופת חיינו. אם כן, האם יש תועלת בחלום על עולם אחר, שאין לו כל סיכוי להתקיים? ואולי האופן שבו אתה שב ומתבונן במציאות מקשה עליך עוד יותר את ההתמודדות עם חיי היום-יום? אינני יודע את התשובה, אבל הייתי מציע לך לנסות ולראות דווקא את היופי במציאות שבה אנו חיים, ואת הכוחות הטמונים בך עצמך. אני יכול לספר לך, מנסיוני, על היתרון הגדול שבזוועה. עד היום, ברגעים קשים במיוחד, אני עוצם את עיני ומחזיר את עצמי, באמצעות הדמיון, אל המלחמה (מלחמת אוקטובר 1973, בסיני). אינני יכול להעלות בדעתי דבר נורא יותר. אבל הזיכרון הזה, של המלחמה והטירוף חסר הפשר, אינו מדכא אותי או מייאש אותי. להיפך, הוא נוטע בי כוחות חדשים. הוא מזכיר לי שנשארתי בחיים, ושכדאי לי לשמוח בכל רגע, ולא לדחות את האפשרות שלי ליהנות מכל רגע בחיי. שבת שלום, דרור