רגש מעורב

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

10/12/2002 | 23:14 | מאת: אמיר

תודה לכולכם על צומת הלב ולפניות של כולכם אולי אני נישמה מלנקוני כרוני אבל רוב הדברים אינם בשליטתי התגיסי לצבא כנער שמח ובטוח בעצמו יפה וחסר עקבות שמאחורי ילדות חמה מרחבים והרבה אהבה עם שני מלחמות במהלך הילדות ופתעום אני חייל קרבי נטול דעה אישית וחופש חשיבה תוך זמן קצר אני מוצא את עצמי בעיצומה של מלחמה לבנון ואני רק ילד בן 18 וחצי חווה ופוגש את הפחד בכול פינה ניפגש עם המוות הכול שעה ושואל את עצמי איך יוצאים מכן והדרך ארוקה את סופה לא רואים למרחק והלחץ רק גודל והפחד רק מעצים החושים מחודדים כך שכול רישרוש מקפיץ אותך כול רייח מזכיר לך משהו שאלי לא היתי צריך להיות כן ויום אחד הכול מתפוצץ לך בפנים אני נופל עם התמוטטות עצבים ואני רק ילד לא מבין מה קורה לי ולמה רק לי אני מתנתק מכולם וניכנס לעולם פנימי מיבלי שאף אחד חש שמשהו לא תקין איתי וכך מהתקף חרדה לשני אני הולך ומתפורר הולך ונעלם מיתנתק אני לומד לחיות עם זה ומנסה להתגבר אבל כול ציוץ קטן דורך אותי ומיד אני מקבל התקף חרדה בכול זמן בכול מקום אני כועס יותר ויותר ולא מענין אותי כלום יותר מאשר לא להתפוצץ ולצאת מדעתי ואז באות וצצות מחשבות שמשהו באמת לא בסדר וזה מעורבב בשמחה ובכאב בצער ובשמחה הרגשות מגיבים באותה המידה והכול נירה אותו הדבר בלי הבדל כך שפתאום אין אפרדה בין שמח לעצוב בין טוב לרע אז איך אפשר להרגיש משהו במקום כול כך לחוץ עם אויר דחוס בלחץ וברוע של אנשים שנהנים להרוג אחד את השני אני פורש אני לא יכול לסבול את המקום שכול כך היתי מאוהב בו ונישבעתי אמונים ואפילו למות למענו שמישהו אחר ייתנדב אני את שלי עשיתי ואת הגיבנת שלי קבלתי עד לכתי לקבר אמיר מתנצל מראש על שגיעות הכתיב אני דיסגרפי ודיסלקטי בנוסף לכול

לקריאה נוספת והעמקה
11/12/2002 | 10:56 | מאת: אלן

לא הצלחתי לענות לך בגלל בעיה טכנית . אני חש את מה שאתה חש נהנה זמן קצר ממשהו ולאחר מכן נכנס לעצב וכאב עמוק . החושים שלי גם מאוד מחודדים והרבה פעמים אני מתנתק ונכנס בקונכיה כדי לא להרגיש ,לא להרגיש עצבנות , לא לראות אלימות . לא להרגיש כלל את הזוועה . להפסיק להיות דרוך כל-הזמן . אין כאב נורא מלא לחוש כלום , או לחוש רגש של שמחה וטרף לחוש רגש של עצבות , כן כמו שאמרתי לא מזמן זה כמו רכבת הרים רגשי . אני כל -כך מבין מה שאתה מרגיש ובקשר לשגיאות כתיב אל תדאג . אוהב אותך אחי . אלן

אמיר יקר, למרות שגיאות הכתיב הצלחת לשקף באופן מקיף וברור את הקושי היומיומי, אתו מתמודדים כל נפגעי הטראומה. עם זאת, למרות שכאן, בפורום שלנו, יש עוד רבים כמוך, אין בכך נחמה, והקושי האישי מציף לפעמים את הכל. לאן אתה פורש? האם אתה נוסע מכאן? יום נעים, דרור

12/12/2002 | 01:23 | מאת: אמיר(ה)

דרור היי אני הולך ונסגר לעולם אין לי את הכוח להאמין שמשהו במקום הזה עלול להשטנות בקרוב והאפך הוא הנכון כאשר הכול מתערבב כולם דואגים רק לעצמם ואת הייתר משהירים מאחור מסתבר שזה כוחו של היקום חדש מפני ישן תוציא אמיר

11/12/2002 | 17:37 | מאת: א.ב.צ.

שלום אמיר. מה אנחנו בחיים שכאלה??? מה הכוונה פורש? ולאן? אתה מכיר מקום טוב יותר? ספר לנו. א.ב.צ.

12/12/2002 | 01:10 | מאת: אמיר

יקירי פרישה יכולה להיות התנתקות כניסה לדיקאון או בריחה לפעמון הזכוכית שלי לא לשמע לא ליראות לא לחוש אין צורך להרחיק במרחק כאשר הגוף והנפש רחוקים כול כך אחד המשני פשוט להתנתק וליסגור את מערכת הקליטה לכול הסובבים. אמיר

מנהל פורום טראומה והלם-קרב