רעיונות להרצאה
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום רב, אני פסיכיאטר ומנהל פורום פסיכיאטריה בדוקטורס. בשבוע הבא אני מתכנן להרצות לרופאי משפחה מתמחים בטכניון על הפרעה פוסט-טראומתית. לתת הרצאה סטנדרטית אין בעיה. בכל זאת רציתי להתייעץ איתכם מה המסרים העיקריים שכדאי להעביר להם. אודה לכם על עזרתכם, מי שרוצה כמובן שמוזמן לקפוץ ולהתייעץ גם בפורום פסיכיאטריה. תודה דר' גיורא הידש
שלום. אחד המסרים העיקריים שהייתי מעבירה להם: מתי צריכה להידלק אצל רופא משפחה "נורה אדומה" שלמרות שתלונות הפציאנט אינן מובהקות, ויכולות להיות שונות ומשונות- יתכן שהוא סובל מפוסט טראומה. התלונות יכולות להיות שלו ו/או של בני משפחתו. בנוסף- לאן מפנים פציאנט כזה. מסר נוסף שנראה לי חשוב: השפעת הפוסט טראומה לא רק על הסובל ממנה, אלא, על כל בני משפחתו הקרובה- לעיתים כדאי ליעץ לאשתו ואף לילדיו הנמצאים במצוקה כתוצאה ממצבו- לפנות לעזרה מקצועית. אם רופאת המשפחה שלנו הייתה שומעת הרצאה כזו, אולי היו נחסכות מאיתנו שנים רבות של סבל.
לכולם שלום, תודה על התגובות ואני אעביר את המסר, אולי אפילו אקרא להם את הדברים שאתם כותבים. רופאי המשפחה אוהבים לקבל דברים ברורים, למה בדיוק לשם לב? מהן הנורות האדומות? אלו קשיים משפחתיים? במה הם יכולים לעזור? לא רק לאן להפנות, אלא איך להפנות, לפעמים לא קל לומר למטופל להגיע לבריאות הנפש, מה להגיד ואיך עושים את ההעברה? תודה דר' גיורא הידש
כולנו אוהבים דברים ברורים, מה לעשות שזה לא תמיד אפשרי (בד"כ לא אפשרי...?!). שיפעילו גם את האינטואיציה, לא רק את הידע הנלמד. הכל במשולב. האם האדם מתלונן על שינה לא טובה, סיוטים, עצבנות, רגזנות, שינוי באופי.....ועוד הרבה דברים שבאמת אי אפשר לפרטם, ואצל כל אחד יהיו שונים. במקרה שהטראומה לא רחוקה בשנית, יש להניח שהמסקנה תהיה ברורה יותר. אין ספק שבמקרים כמו של בעלי, בהם הטראומה בת 25 שנה ויותר- זה מסובך ולכן שידברו עם בן/בת הזוג (באישור המטופל כמובן) המכירים את האדם מקרוב. איך להפנות? להציע לאדם עצמו או אם מסרב, לבן זוגו ללכת לפגישה עם פסיכולוג או פסיכיאטר (בהתאם למקרה). אצלינו כאשר אני הרגשתי שקשה לי ואני צריכה עזרה- הלכתי בעצמי לפסיכולוגית לבקש עזרה לעצמי. רק כתוצאה מהעזרה שקיבלתי אני, הצלחתי לגרום לו לבקש לקבל עזרה לעצמו. אולי זו דרך פחות מאיימת עבור המטופל עצמו, לטפל בבן הזוג (המטפל בו), ודרך כך להגיע איליו. כמובן שאין מרשמי קסם ולא כל מה שמתאים לאחד מתאים למישנהו. על רופאי המשפחה לפתוח את הראש, ולא פחות מזה את הלב והאינטואיציה. רק כך ניתן יהיה לאבחן ולעזור!
שלום גיורא, אני שמח שפנית אל משתתפי הפורום שלנו, בטרם תרצה בנושא המשותף לנו לרופאי המשפחה המתמחים. אתה כותב ש"רופאי המשפחה אוהבים לקבל דברים ברורים". אולי כאלו הם הדברים כשמדובר בסטודנטים, אבל מנסיוני בהוראת רופאי-משפחה (בקורסים קצרים ובתוכנית תלת-שנתית לפסיכותרפיה שפתחנו לאחרונה) יכולתם של רופאי-המשפחה בזיהוי קשיים פסיכו-סוציאליים ומתן תמיכה רגשית גדולה משל רופאים אחרים. למעשה, 50-90% מהפונים אל רופאי-המשפחה מציגים בעיה פסיכו-סוציאלית, כלומר קושי שאינו אורגני. כדאי להסתמך על עובדות אלו, בבואך להכשיר רופאי-משפחה בנושאים הקשורים לפגיעות נפשיות. עם זאת, הכשרתם של רופאי-המשפחה בתחום הפסיכו-סוציאלי מעטה ביותר, והם נזקקים לכלים שיסייעו להם בטיפול בבעיות מסוג זה, וכן במידע הנוגע במאפיינים של הבעיות השונות. לכן, כאשר מדובר בפוסט-טראומה, כדאי להציג בפניהם את שלבי התפתחותה של הטראומה, ואת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. ניתן למצוא מידע רב בנושא זה באינטרנט, אבל את תמציתו תוכל לקרוא באתר של נט"ל: http://www.natal.org.il/trauma.html בהצלחה, דרור גרין