לגיורא שלום

למרות השוני הצפוי בין בני אדם, ישנם קוי מתאר דומים אצל הלומי קרב. על אלו תוכל לקרוא במספר אתרים באינטרנט או במדליין . אבל הלא בשביל זה אתה לא זקוק לנו. הערך המוסף שתוכל לקבל מהפורום הוא הזעקה של כולנו הלומים על משפחותיהם. הזעקה הזו מבקשת יחס אחר. יחס מכבד, קשוב, יחס מקצועי כזה שאינו פועל אוטומטית רק על פי ספר האבחנות האחרון שיצא לאור. אלא מוכנות להבין שלא הכל ידוע, ולעיתים דוקא הלקוח(במקרה זה הפציינט) יכול לשפוך אור על התופעה אם רק יקשיבו לו ללא בהלה. הלא רופאים הם בני אדם, וסביר להניח שכשמגיע אליהם אדם עם בעיה שלמעשה אין הם יודעים עליה יותר מידי יכנסו לתחושה של חוסר אונים שעלולה להוביל אותם לסגירה ויובש במקום ההפך. להלם ולהלום חוקי חיים והשרדות משל עצמו. כאלו שהוא יצר כצורך קיומי פשוט. לכן אין מה להטיף לו ולשפוך עליו משפטים קונפורמיסטים של עשה ואל תעשה. קודם כל להבין את המצוקה, ולהפנות אותו ללא דיחוי לרופא מומחה. פסיכולוג כהתחלה. אבל הכי חשוב בפגישה שכזו , אשר יכולה להיות משמעותית מאד עבור ההלום, להקשיב, להיות אמפאתי גם אם אין בידו או בידיעתו הרבה. רצון טוב, אוזן קשובה, והפניה לאנשי מקצוע יעשו את שלהם . בהצלחה לך, מירב.

אתם מדברים על השלב השני, החשוב ביותר שהוא היחס להלומי הקרב. אין ספק שזהו נושא חשוב מאין כמוהו. השלב הראשון והלא פחות חשוב הוא האיבחון! איך יכול רופא משפחה, לברור את המוץ מן התבן - לקחת את התלונות השונות והמשונות של הפציינט שהוא יכול להיות ההלום עצמו או בן/בת זוגו, תלונות שלכאורה בינן לבין הבעיה האמיתית אין קשר ישיר- ולעשות את הקישור הזה. רק אז, בהנחה שהנושא אינו מפחיד ומאיים על רופא המשפחה, יוכל להפנות באופן נכון ואמפטי את המטופל לקבלת עזרה מתאימה. אם יטעה באחד משני השלבים: האיבחון או אח"כ יציג את הנושא למטופל בצורה לא נכונה (אם המטופל ירגיש מרופאו שזו בעיה שיש להתבייש בה למשל)- האדם וסביבתו הקרובה יסבלו מאוד מבלי לקבל עזרה והמצב רק ילך ויתדרדר.

דרור שלום לפני הכל צריך לברר באיזה רופא/מטפל מדובר איש מקצוע ממערכת אזרחית רוצה לעזור אבל חייב לצמצם מסיבות תקציב איש מקצוע ממערכת צבאית רוצה רק להגיד לך" so what ?" לא תמיד הם מבינים את המצוקה האמיתית.