סילבסטר 73

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

30/12/2002 | 23:52 | מאת: איש הגשם

בשיחה היום בטלפון עם אחד החברים נשאלתי מה אני עושה בסילבסטר הקרב ובא אופססססססס נפל האסימון. האמת שאני לא נוהג לחגוג את הסילבסטר וכמעט כל חג אחר. תמיד מתפקשש לי דווקא כשכולם שמחים או צריכים להיות. כך גם היה בחג הפרטי שלי לא מכבר. ואז נזכרתי ביום ההוא עמדנו בשלשות ישבנו אז במיתלה, אחרי הפרדת הכוחות מישהו צעק מספר ואם אינני טועה זה היה 12 מספר המוות שלי נתן חיים ביום ההוא חופשה ראשונה מהתופת. ובמקרה זה היה ערב ראש השנה האזרחי לא שזכרתי . וכמו שאתם יודעים ממלאים פנקסים עם מספרי טלפון של חברים להודיע בבית שהכול בסדר זה לקח בערך 20 שניות והייתי בדרך לכוון רפידים לא ענין פשוט להגיע לרפידים נו הגעתי מה עושים לאן הולכים בשביל להגיע כמה שיותר מהר הביתה ואז נזכרתי בשדה התעופה שלא מכבר היה לתופת עבורנו זוכר דרור. ושם ממתין לו בשיא הסערה מסוק יסעור כאילו שנשלח ממעל לחכות לי המסוק היה מלא עד אפס מקום ולא כמו באימונים אז ישבתי על הגחון ועליתי איתו כך ננעל המסוק ויצאנו לדרך הטיסה ארכה כ 30 דקות בדרך עוד יודעי דבר המליצו להסתיר שלל ולי היהסכין בקלית של קל'צ האמת מאוד פחדתי אבל לא חשבתי להסתיר וכך יצאתי בכייף מבלי שבכלל חיפשו משהו הגעתע הביתה אחרי הצהרים עייף אבל מהזה מאושר. מקלחת אוכל ושינה טובה. בערב הגיעו חברים ששמעו שהגעתי וביקשו להוציא אותי לסילבסטר הייתי מאוד עייף אבל יצאתי. נסענו לטבריה מקום הבילוי של אותם הימים. החברים השקו אותי עד לאיבוד הזכרון כנראה. לפנות בוקר הגעתי הביתה התלבשתי ויצאתי לדרך חזרה והאמת שעצוב לי מאוד כרגע כשאני נזכר בימים ההם ששם השארתי חברים יקרים שלא זכו לרגעים אלה של עידן זה ונשארו לנצח צעירים תמימים יפים ועליזים יהי זכרם ברוך.

31/12/2002 | 06:18 | מאת: צVקA קומיי

?

31/12/2002 | 09:20 | מאת: איש הגשם

עד היום כלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםם ביתי הוא מבצרי ולכל החוגגים תהנו

31/12/2002 | 12:21 | מאת: רוז

מה אנחנו גויים?

יהודה יקר, את שדה-התעופה של רפידים לא אשכח לעולם. כפי שאתה זוכר, שם התחילה המלחמה, כשמיגים מצריים הפגיזו אותנו, והפצצה הראשונה נפלה במרחק חמישה מטרים ממני. אם היא היתה מתפוצצת, אני לא הייתי כאן עכשיו. אבל את סוף שנת 73 אינני זוכר. באותם ימים שאחרי המלחמה הקמנו גדוד חדש והעלינו אותו למובלעת הסורית שברמת-הגולן, והמשכנו להילחם עוד כחצי שנה. בכל אותה תקופה קשה היה להפריד בין יום ולילה, וסדר הזמנים נשכח ממני לגמרי. אני מאחל לך, שהשנה המתחילה מחר תהיה טובה עוד יותר. דרור

מנהל פורום טראומה והלם-קרב