לא יודע איך להגדיר את הנושא....

שלום אנשים. בסוף 1987 הרגנו שני מחבלים בלבנון. למחרת הלכנו לאסוף אותם, או יותר נכון את מה שנשאר מהם. המראות לא היו קלים במיוחד,בלשון המעטה . מאז כל סוף שנה אני נזכר בזה. לפני מספר שבועות קיבלתי באימייל שלי תמונה של ראש המחבל מהפיגוע באיזור אוניברסיטת בר אילן, והמראות מלבנון חזרו ובגדול. אחרי שכל הרגשות האלה נרגעו מעט, יצאתי במסגרת חוג צילום לביקור במוזיאון תל אביב לאומנות . ושם - בגדול - הייתה מוצגת התמונה הזאת. הקאתי את הנשמה, החלומות היו זוועתיים, והכל חזר. אבל - השיא - היה אתמול. בתוכנית של יאיר לפיד. היה הפראמדיק מקבר יוסף, זה שהיה עם מדחת יוסוף . מה אגיד לכם אנשים - מבחינתי היו צריכים לסלול את כביש חוצה ישראל אל תוך הקבר כדי להוציא את החייל שנפגע, שנייה אחרי שקיבלו את ההודעה על הפגיעה שלו. ובהחלט לא כמו שהיה. כן אנשים - אני חושב שאפשר להגיד ובגדול - מפקירים פצועים בשטח. וזה כבר מוכח. מפה, כל מה שנשאר לי להגיד לכם - סעו בזהירות. לפחות זה עדיין בידיים שלנו. יום טוב - דקר.

דקר שלום אני חושב שזה לא נכון לא מפקירים פצועים אלא רק כאלה שלצבא לא חשוב להתעסק איתם מסוג החייל הנחות שצריך לעשות עבודה ולשתוק כשהוא חי ואחר כך מצבת שיש

שלום דקר , אני כל -כך מבין את הכאב שלך , אני חווה אותו . התחושה של נטישה יום -יום . אחרי שנפצעתי בהלם-קרב , רציתי עזרה ממפקדי הישיר והוא טרק לי את הטלפון בפרצוף וסירב לדבר איתי , מראות של מחבלים מתפרעים חוזרים אליי כמעט כל לילה . גופה של מחבל מת . אם פיניתי גופות של מחבלים אני כל יכול להבין את הכאב ואת המראות שעוברים עלייך כרגע ,ועברו לך בעבר זה אחת המשימות הקשות ביותר לחייל , לאדם . היא משימה בלתי אפשרית . אני ראיתי איך נראו אותם החיילים שפינו את גופות המחבלים בקו 300 . לא ניתן להכין שום אדם למשימות מן הסוג הזה ומשרגיש נפגע באופן קשה במיוחד . אני מקווה שהוקל לך אחרי שכתבת על -כך . בידידות אלן

שלום לך, רציתי רק לשאול אם לקחת בחשבון שאולי הוא פחד להיתמודד עם הנושא!!,,אין לי תשובות,רק ספור לפני מספר שנים ניפטרה מטופלת שלי מסרטן. היא היתה מטופלת במרכז הארץ ע"י רופאה אונקולוגית והיה לה מספר הטלפון שלה.בשלב מסוים כלו כל התקוות ולא הצלחנו להישתלט על הגדול על אף שנוסתה כל אפשרות בכימותרפיה. החולה היתקשרה לרופאה לשאול מה לעשות.הרופאה אמרה לה לא להיתקשר יותר!!היא נורא נעלבה.. =אנחנו רק בני אדם,וגם כשאנחנו אמורים להיות"אחראים" לשלום אחרים יש לנו רגעים שבהם אנחנו חסרי אונים ואז אנחנו עלולים להגיב בצורה גסה כי אנחנו מפחדים!!!