אני מבקש תשובות בנושא חשוב מאד

לכבוד דרור גרין וחבריי הפורום היקרים. אשמח לקבל תשובות בכל הקשור לחרדות מין המצב הבלתי ידוע האם תהיה מלחמה עם עירק ?, מה לעשות בכדי להיות מוכנים ?הן נפשית ותשובות בעניין מיגון. אציג את עצמי - אני אדם בן 65 נכה צה"ל , לחמתי במלחמת ששת הימים ונפצעתי והוכרתי כנכה גם נפשית. אשמח להישתתף ולהימנות בין חברי/ות הפורום " למרות גילי המתקדם" אני בטוח כי אוכל גם לעזור מנסיוני ולהעזר מנסיונם של אחרים. על החתום. מר Vרטהיימר צVי

ברוך הבא צבי . אני חושב שהמלחמה הקרבה והולכת מגבירה אצל כל אחד מאיתנו את החרדות ועוד יותר אצל מי שסובל מחרדות ומהלם -קרב . צריך להתכונן , אך לא להיכנס להיסטריה . בשבועות אחרונים אני משתדל לקבל מידע רק מאתר של פיקוד העורף שהוא הגורם המוסמך לתת הנחיות בזמן מלחמה ושתפקידו לתת הנחיות , מקרה שישראל תותקף . אך לי יותר נעים לחשוב שלא יקרה כלום ולהדחיק את הנושא . אך מתכונן בכל זאת . רעננתי את ערכה המגן . קניתי חומר לאטימת חדר . אך כל זה באיטיות בלי לחכות לרגע אחרון אחרת זה באמת עלול להיות מלחיץ . בידידות אלן

דרור היקר ידידים יקרים. בראשית אני רוצה להודות על קבלת הפנים , ועל ההיתיחסות הנאה . ככלום לא הישתנה מיוני 1967 , גם היום זמן ההמתנה וחוסר הוודעות לגבי המחר מחזירה אותי לימים רחוקים שהתחילו גם בזמן ההמתנה וההיתארגנות למלחמת ששת הימים. לא אשכח לעולם את שהודיע לנו במכשיריי הקשר את ה"סדין אדום " נוע נוע, מנוע השרמן רעש בעוצמה השעה היתה 8.30 לא אשכח לעולם עד כמה ששנו וצהלנו עליי קרב ועד מהרה ניצב מולנו כוח אדיר של טנקים מצריים , מאות קני ארטילריה ירו פגזים ללא הרף ומימעל מטוסינו החלו להטיל פצצות. לא הספקנו אני וחבריי לטנק עוד לעקל את הקונצרט והטנק חטף חבטה בקידמתו , נהדפתי בעוצמה רבה בעודי מחזיק פגז בידי, הלם ,הגוף משותק המילים נעתקות חוסר יכולת תזוזה ודם רב שניגר על פניי, האש אחזה בשרמן ועשן סמיך בתוכו ידיי רעדו וראיתי את חיי מסתיימים, החום היה ככיבשן המתנתי לפיצוץ הסופי תוך שאני נפרד מבלי לראות את אור השמש ממשפחתי ילדיי הקטנים , השניות היו לנצח , ופתאום כמלאך המושיט ידיו לעזרה ראיתי את ידיו הושטתי אליו את ידי הוא הציל את חיי , מלאך שסיכן את חייו למעני , יואל אני חיי ביזכותך על חולות מתחמי רפיח . עיניי מפוייכות וראשי ופניי וידיי שרופים , עד היום ויואל המלאך בא לבקר אותי בבית החולים , ואפילו בן גוריון , יגאל אלון, יוסף בורג ועוד ועוד, אך הלילות היו קשים , מחזות המלחמה חזרו אלי עם ריח המוות. מאז ועד היום אני מוכר כהלום קרב , טיפולים פסיכיאטריים רבים הכואבים יותר מכל פציעה גופנית שממנה סבלתי , אני אומנם "מוכר" ומקבל היום טיפולים שהלכו והישטפרו עם השנים ועל כך אני באמת מודה למערכת אך כל הטיפולים "הטובים" לא עוזריםואני שוב נמצא בשניות שהיו להם לנצח נצחים. אויי כבר אין בי כח לכתוב ,מקווה שאתם מבינים, ויחד עם זאת טוב לי לשתף אותכם בסיפור חיי. תודה לכם , ידידיי