התמודדות עם מצבי לחץ טראומטיים

ד"ר רוני ברגר, מנהל השירותים הקהילתיים בנט"ל, הוציא דפי הסבר הנוגעים להתמודדות עם מצבי לחץ טראומתיים. וכך הוא כותב: ראשית, ברצוננו להעמיד את תפיסת עולמנו כאנשי מקצוע. אנו סבורים כי תגובות הציבור לארועים האחרונים, יהיו קשות ופתולוגיות ככל שיהיו, הן תגובות נורמליות למצב בלתי-נורמלי. מחקרים בארץ ובעולם מעידים כי חלק ניכר מהאוכלוסיה הנחשפת למצבי לחץ טראומטי מגיב מיידית באמצעות סימפטומים פתולוגיים, סימפטומים אשר אצל כשמונים אחוז נעלמים לאחר תקופה לא ארוכה ללא התערבות מקצועית. ממצא זה מצביע על כושר עמידותם הרבה של בני אנוש אפילו במצבים טראומטיים ועל יכולתם לפתח בצורה ספונטנית דרכי התמודדות במצבים קשים. יותר מזה, מחקרים אלו מראים כי אנשים שנחשפו למצבים דומים בעבר והצליחו לפתח משאבי התמודדות יעילים, יסתגלו בצורה טובה יותר לתנאים החדשים. יחד עם זאת,] מצבי לחץ מתמשכים פוגעים בכושר העמידות וההסתגלות הנפשית. מהו אופי התגובות הנפשיות האפשריות לארועים הנוכחיים? * תגובות של הסתגלות - אלו תגובות שלא משפיעות בצורה משמעותית על תפקודו של האדם בחיי היום-יום. נהפוך הוא, ישנם אנשים שתפקודם משתפר והם מגלים תגובות 'התגייסות'. * תגובות של חוסר הסתגלות זמנית - אנשים מגיבים בתגובות חזקות של הלם, חוסר אונים, חרדה, כעס, דכדוך, אשמה, קהות חושים, הסתגרות, קשיי שינה וריכוז, עייפות וכד' - תגובות שנעלמות תוך מספר ימים או שבועות וחוזרים בהדרגה לתפקודם הטרום-טראומטי. * תגובות של חוסר הסתגלות מתמשכות - תגובות דומות לאלו שציינו קודם, אם כי ניתן להוסיף להן חזרה על ארועים טרואומטיים (סיוטי לילה או מחשבות טורדניות), מכלול של תגובות גופניות אוטונומיות וסימפטומים פיזיולוגיים שונים (כאבים, התעלפויות,] שלשולים וכד'), תגובות הימנעות קשות יותר (נסיגה חברתית) ותגובות רגרסיביות (למשל פחד להישאר לבד או הרטבה) - תגובות הפוגעות בתפקוד הרגשי, קוגניטיבי, בינאישי ומקצועי. תגובות אלו עלולות ליהפך לכרוניות ומכונות בעגה המקצועית 'תגובות פוסט-טראומטיות'.