אני מאשים
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
את ממשלת ישראל על זילזול בטיפול בחולים המוגדרים חולי נפש לדעתי לפני לפני מתן הגדרה זו יש להפנות חולה לחוות דעת של פסיכולוג לא כזה שמחכה מתי ללכת הביתה או שאף פעם אין לו זמן כי אם הגיעך לרופא פסכיאטר דינך נגזר ב3 פעמים ביום מל"ג ופעם בשבועיים זריקה בבי"ח בו שהיתי לא רחוק מחדרה כן יש שיר של ארצי היה מחקר ואחת השאלות היתה האם אתה חושב להתאבד נוווו מה כמובן שאמרתי לא אחרת למחלקה סגורה ושם זה לא כל כך נעים ואנושי לעתים היחס מלווה בסטירת לחי במקרה הטוב מקלחות במים קרים נגד רצונך מעורבות ללא שום צנעה או כבוד קשירות למניהם זריקות הרגעה בשביל השקט של הצות הרפואי האחים שם לא אנושיים בדרך כלל כולם שרירים כך שחבל על הזמן לחשוב אפילו על התנגדות אפילו מילולית אם התמזל מזלך וניתנה לך חופה הכל כמובן מותנה בקבלת זריקת הרגעה לפני יציאה לחופשה. בהמשך לסקר כמובן הרופאה מכונת אותך למה שהיא רוצה שיכתב כך שכל הסקר שפורסם בעתונות לא שווה את הנייר שעליו הוא נכתב תאמינו לי.בסך הכל כל הנשאלים רצו רק לגמור עם זה ולצאת לעשן סיגריה . והרופאים שאף פעם אין להם זמן בשבילך ואם יש זה במסדרון בעל כורחו של הרופא . אבל זמן לקפה או להתבונן בתלוש המסכורת יש ויש . מספר פעמים פניתי לרופא המחלקה בפורום מחלקתי על זה שלי יעזור יותר שיחה מאשר 100 כדורים וזה מהנהן בראשו ואינך יודע אם לחיוב או שלילה למזלי האחות האישית הבינה ולקחה אותי לשיחות מידי פעם וזה מאוד עזר תודה לרחל אני כמובן לא ממליץ לאף אחד לא לקבל תרופות הרופאים בבתי חולים פסיכיאטרים משמשים יותר כפקידות תמיד השולחן מלא ניירת ואולי מכאן נובעת הבעיה . כשיש ביקור של מספ]ר מטומטמים סליחה הכל נראה אחרת נקי מסודר צוות אדיב רופאים מסתובבים בין החדרים כלי אוכל מצוחצחים מפות לבנות על שולחנות האוכל והם כמובן חושבים שהגיעו לשיא השלמות הרי אנחנו לא מטומטים אנחנו מכירים את זה גם מהצבא לסיום ברצוני להדגיש שאני עומד מאחורי כל מילה שנכתבה שלכם יהודה
ערב טוב יהודה ומה אתה מתכוון לעשות בנידון? צביקה
היי צביקה אם היתי מאמין בועדות חקירה אז אולי היתי מופנה למישהוא היות וכל הועדות האלה בולשיט אחד גדול ומאוד חבל לבזבז כסף של מישהו אחר אני משאיר את זה בינתים ככה אולי פעם מישהוא יקרא את זה ויחשוב טוב יותר ממני שלך יהודה
יהודה היקר קוראים לי מרסלו ואני קב"ן בדימוסץ לא צינתה באיזו מלחמה או באיזו נסיבות נפגעתה מהלם קרב. לידיעתך רק לאחר מלחמת לבנון התפתח מחקר והידע לטיפול בה"ק. גויסו מאות קב"נים למערכת והצבא היכירה בתופעה או מחלה איך שתירצה לקרוא לה. עד אז התפיסה המקובלת היתה שנפגע ה"ק הוא ארטיסט שמנשה לסחות כסף על פגיעה שלא רואים. דבר נוסף בעייתי בטיפול בכל נוששל PTSD הינו הרווח המישני של המטופל שאם הוא יחלים לא יקבל פיצויים. להתראות מרסלו
שלום מרסלו לצערי במדינתו הכל נמדד בכסף ואת זה אנו יכולים לראות בימים אלא ממש אם כל הפוליטיקאים שדואגים רק לכסא ולוולו בשביל זה כל החולים למניהם נמצאים במצבים אלו ואחרים תפרש את זה איך שתרצה אבל תמיד תגיע לאותה מסקנה לצערי לשאלתך אצלי הבעיה התחילה בשנת 73 כנראה
יהודה יקר, קשה לקרוא את הדברים. הפסיכיאטרים יכעסו בוודאי למקרא ההאשמה הגורפת, ואני בטוח שניתן למצוא גם מקומות אחרים ותיאורים אחרים, שבהם היחס אל המאושפזים טוב יותר. עם זאת, עד היום היחס האנושי לחולי-נפש מאושפזים קשה מנשוא, והם אינם זוכים אף לזכויות יסוד הניתנות לאסירים מסוכנים. לאחרונה ניתן פסק-דין של שופטת שמחתה על זכויות האישפוז הנרחבות שבידי הפסיכיאטרים, ומצד שני קמו פסיכיאטרים המבקשים להעביר את זכויות האישפוז לידי בית-המשפט. קשה יותר מצבם של נפגעי הלם-קרב המגיעים לאישפוז ו'נשפטים' כחולי-נפש. רק לאחרונה תוקן החוק, ומעתה לא יוכרזו נפגעי הלם-הקרב כחולי-נפש אלא כפצועים. במהלך ההיסטוריה נטתה החברה האנושית להוציא מתוכה את השונים, ופעמים רבות עשתה זאת על-ידי הגדרתם כחולי-נפש (ר' ספרו של פוקו 'תולדות השיגעון בעידן התבונה'). אבל ה'אני מאשים' שלך אינו רק האשמה כללית, אלא גם ביטוי לכאב אישי. מדוע בכלל הגעת לשם? איך הצלחת לצאת משם? האם היתה בטיפול התייחסות כלשהי לנושא של הלם-קרב? אם הנושא אינו כואב מדי, אולי תוכל לספר על כך. תודה, דרור
היי דרור כל נושא העברת הטיפול לבתי המשפט אנני חושב שישנה משהוא בטיפול או בהתיחסות לחולים אלה שהרי אני לא מאמין למערת המשפט בארץ כי הטיפול בכל זאת נעשה על ידי אותו צוות לדעתי בית המשפט יחליט בקלות דעת הרי השופטים אינם רופאים והם מסתמחים על הרופא המחוזי שמילתו תמיד קובעת יותר לציין שלא נקלעתי לסיטואציה כזאת לשמחתי כי אז המצב הרבה יותר גרוע ברגע שבית המשפט קובע הרי אתה נחשב למשוגע מסוכן ביותר ולא תמיד בצדק כל המידע כמובן ממאושפזים שחלקתי איתם חוויות באותו בית חולים שיש עליו שיר של ארצי איך הגעתי פשוט ביקשתי עזרא וכנראה פניתי למקום הלא נכון לצערי וכאבי הרב כמובן שראיתי מקרים הרבה יותר גרועים שאינני יודע פשוט איך להגדיר אותם ואינני רוצה להסחף בביטויים קשים איך יצאתי ראיתי מה קורה באותם מחלקות שעליהם עוד לא דיברתי אבל הכל כמובן רשום במחברת והחלתטתי שאני חייבם לחזור למציאות הכואבת אני מאמין שעוד אכתוב על נושא בצער ובכאב
היי דרור אני בטוח בכל ליבי שאיני זועק את כאבי אלה כאבם של כל אותם מאושפזים שאין באפשרותם לזעוק מחוסר אוזן קשבת או מהיותם תחת השפעות אלו ואחרות הקשורות למצבם הנפשי גם אני היתי כמותם רק שלי יש מזל משפחה מאוד תומכת ואכפתית שהרי במקרים כאלה המשפחות מתמוטטןת לעיתים ומזניחות את הזקוקים לתמיחתם ואני מאמין שאתה ניתקל בהם לפעמים לשאלתך האם טופלתי כהלום קרב לאאא היות והבושה גרמה לי להסתיר זאת אבל מסרים רבים ושקופים העברתי ותמיד אמרו לא זה לא יכול להיות זה אני שואל רופא שמכבד את עצמו לא היה מנסה להכנס קצת לעומק הדברים לצערי תמיד הרגשתי כמו בחקירה הצל חוקר בכיר לא חשוב מי ילך לבית הסוהר העיקר שהתיק סגור
שלום יהודה. רציתי להאיר עינך לועדת האזרחים לזכויות האדם (CCHR). הוקמה ב-1969 כגוף עצמאי, כדי לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות האדם בידי פסיכיאטרים, ולטהר את תחום ריפוי הנפש. אנשים רבים שהיו עדים למקרי ניצול לרעה של הפסיכיאטרים דווחו על מה שראו לועדה, דבר שהביא לשינויים לטובה במערכת בריאות נפש. למידע נוסף, צור קשר עם: עמותת מגן לזכויות אנוש נציגי CCHR בישראל ת.ד 37020, תל-אביב 61369 טל. 5660699-03 פקס. 5601883-03 E-Mail: [email protected] www.cchr.org שלך, אזרח מודאג ומבין, לירון בירנבוים.
אין לי מה להגיד חוץ מ........אתה צודק !!! חד משמעי
נו
בצער רב אני נאלץ להסכים עם דבריך, ולא שאין פסיכיאטרים או אנשים בתוך המערכת הפסיכיאטרית והאישפוזים אשר כן מראים פן אחר, חיובי בהרבה, יש כאלו, אני נתקלתי לא אחת בכאלו באופן אישי, אלא שכמו גם שדרור כתב לך, היחס למאושפזים פסיכיאטריים בארץ, הן מצד המערכת הפסיכיאטרית והן מצד החברה הינו ע"פ רוב יחס אשר מזלזל בכבודם כבני אדם ופוגע בזכויות הבסיסיות שלהם. רק בתקופה האחרונה אני עוקב אחרי טיפול אשר אותו מקבלת ידידה מאוד קרובה שלי המאושפזת בשלוותא, אישפוז אשר אליו הגיע מרצונה החופשי. חוסר רצון להקשיב, לנסות לאפל או לעבוד איתה על הכאב או הטראומות שלה, ובמקום כך בוחרים בזריקות הרגעה כפיתרון למצבי בכי, קשירות מעבר לנהלים וטיפול מאוד בעייתי בהקשר של ההבחנה שלה, ניתוק מן המטפלת בגלל מעבר מחלקה אשר משאיר אותב לי טיפול ועוד.... מתוך הקשר שלי למערכת, יצא לי לא אחת להיתקל בהרבה מקרים שכאלו, וגם גרועים מזה, לגבי ההתייחסות של הצוות בבתי חולים, בעיקר לגבי חולים המאושפזים תחת הוראת אישפוז. זה אינו אומר שאין אנשים אחרים, אך אין ספק שיש עוד דרך ארוכה. מאושפז אשר חש כי נעשה לו עוול, לדעתי אסור לשתוק על הדברים הללו, לפנות לוועדות לזכויות האזרח, ל IAAPA (העמותה למאבק בתקיפה פסיכיאטרית), בזכות, האגודה לזכויות האזרח- הלשכות לסיוע משפטי, גם בנפשנו נותן ייעוץ וסיוע. דווקא השנה, אשר הוכרזה ע"י אירגון הבריאות העולמי כשנת בריאות הנפש, בשנה אשר בחסות משרד הבריאות מתקיים שבוע בריאות הנפש להעלאת המודעות ולמאבק בסטיגמה, אסור לשתוק על דברים שכאלו, ועל עוול שכזה. מצטער מאוד שנאלצת לחוות את זה, אני חש את הכאב שזה הותיר אצלך ואת הצלקות, טוב שאתה פתוח עם הדברים, כותב ומתמודד. המון כוח דני
לדני ברוך הבא מה הקשר שלך לנושא האם רק קשר מקצועי כנרמז או יותר צביקה
אתה אח של 'ענבל בראון' האנקי דורי מתפוז?... ומי היא?...
שלום יהודה אני קיבלתי המלצה לאישפוז לעלות לי את האחוזים עכשיו הבנתי שלא כדאי תודה מקובי