חומר למחשבה

כבר עברו כמעט 20 שנה מאז המלחמה ההיא וכאילו זה היה רק אתמול. זה לא עובר וזה לפעמים רק מתגבר. פחות אפשר לישון נורמלי ופחות נעים לצאת החוצה. הכל רק יותר מבולבל ומבלבל וככל שעולים הזכרונות נעשה יותר קשה. והנה כבר מתקרבת המלחמה הבאה שמכינים לנו. האם לא מספיק??? אולי קודם ייטפלו בכל מה שכבר גרמו בעבר לפני שימשיכו . אך כנראה אלה שמחליטים לא רואים או לא רוצים לראות את מה שקורה. והאנשים "הקטנים" הם רק כלי משחק בידי מקבלי ההחלטות וחבל.

קודם כל כדי להבהיר - לא התכוונתי בכלל לצד הפוליטי אך לצד של המימסד באשר הוא ולאו דווקא בארץ - כן וכן. מפני שכמה שזה נראה עצוב אז לאחר שקורה משהוא למישהוא הטיפול של ה"מערכת" הוא הרבה יותר קר וכלכלי בלבד (עד קבלת ההכרה) מאשר כשהיו צריכים אותך. למרות שבשנים האחרונות נראה שיש טיפה שינוי לטובה. ובאשר אלי - כן השתתפתי במלחמת לבנון מיומה הראשון במשך שנתיים. באזור עין זחלטה למי שמכיר ולצערי עברנו שם די הרבה דברים לא נעימים. במילואים שחררו אותי בגלל הלם קרב אך ללא הכרה מפני שאני רק רציתי ללכת משם ולא היה לי הכח להמשיך בכל התהליך. את תעודת השחרור כבר לקחה אישתי לאחר 3 שניים. היום לאחר הרבה זמן ובזכות אישתי מתנהלת כבר תביעה מול משרד הבטחון וכן טיפול מכיוון שאני עדיין מנסה לזכור הכל- מה שעדיין לא הצלחתי פרט לכמה דברים שאותם כנראה לא אוכל לשכוח. מקווה שעכשיו זה קצת יותר ברור.

ברוכים הבאים פ. , כמה שתחושתך טבעית . מי שעבר הלם-קרב כמוך וכמוני . חש שהוא די ננטש . כי כל יום אנחנו מתמודדים עם קשיים ששום כסף שבעולם לא יוכל לתקן . בדידות , פחד , חרד , מצבי רוח משתנים ותקשורת לקויה עם הסביבה . כל הכסף שבעולם לא היה עוזר להחזיר אותנו כפי שהיינו לפני המלחמה . התחושה של נטישה היא תחושה אמיתית . כי לפעמים אנחנו מצפים למילת עידוד , אולי לחום לאהבה שיקבלו אותנו בכבוד הראוי לנו , ואת זה לא ראיתי מן המערכת המתישה אותנו יומיום במאבקים אינסופיים . אני משוכנע שקיימים אנשים טובים אך עדיין לא זכיתי בכבוד לפגוש אותם . בידידות אלן

היי פי גם אני הייתי באותו האזור וגם אני בתהליך של תביעה מול משרד הביטחון גם אני שרתתי באזור עין זחלטה ואני זוכר דברים היומים אבל לא מצליח להזכר בהרבה דברים אני השמח אם תצור איתי קשר בטלפון 054404348 אריק