מה אתם הייתם עושים? או, סיוט

אני לא מאלה שמתפרצים, שצועקים, ואת אלה שכן, אני לא מגנה, רק לא אלימות. זה הגבול שלי, אלימות, פיזית, נפשית. ולעיתים כל כך רחוקות גם אני רוצה להתפרץ לצעוק, אני אומר לעצמי, לא יכול להיות, אני לא מבין. מה זה צריך להיות? מזמן מזמן נדרתי ביני לביני נדר, לא לתת לזעם לברוח, בייחוד לא עם הפקידים, לא עם משרד הבטחון. זה המחוקק, הוא צריך לתת לו בשכל. אלה, למרות שיש בינהם גם לא טובים, עושים רק על פי חוק. כמובן שיש אחרים, אבל לא לתת לזעם לצאת עליהם. עשיתי עוד החלטה, לעולם, אבל לעולם לא להגיע לאובר דרפט. וכה הקפדתי על זה, נשמרתי על נפשי, לא יכול שקל באובר דרפט להיות, אסור, סכנה, תהום. וככה שנים, הכול פלוס, תמיד יש לירה בפלוס. עד שעברתי מטיפול ברמת חן למטפלת שהיתה שם פעם, ובהמלצת הרופא שלי, ובהסכמת משרד הבטחון, חזרתי לטיפול אצלה. והיא עוזרת רבות, וכה מעט אני משוחח עם אנשים, כמעט כלום, רק איתה, וזה קשה. מנובמבר שנה שעברה אני אצלה. ואני משלם ומשרד הבטחון צריך להחזיר. ועד היום, כבר מאי, כלום, ואני לא יכול לא לשלם לה. לא רוצה בשבילי, לא רוצה בשבילה, וככה אחרי 11 שנים, אני באובר דרפט, גדול, ענקי. משרד הבטחון סידר לי אובר דרפט. זה סיוט דמיוני זה. ואין לי טיפת מושג מה לעשות. לכתוב מכתב למנהלת הלשכה? וניסיתי ללכת לרופא המחוזי, אמרו זה אגף השיקום. והעובדת שיקום כמה שהיא נחמדה, אומרת, זה אגף הכספים, זה שם. ואני אומר לעצמי, זה יכול להיות? או אולי מכתב לכבוד השר? לכבוד ראש ממשלה? לכבוד קופי אנען? מדהים, אני אומר לכם, מדהים. שייגמר כבר הסיוט הזה.

אתה צודק בלי אלימות-בלי באלאגנים הכל יסתדר בעקר במדינה הקטנה המסואבת מושחתת שלנו תבקש יפה ובנימוס...הכל יהיה בסדר הנחלים זורמים הציפורים מצייצים והאובר דראפט מטפס יום אחד יבואו ידפקו בדלת יבקשו סליחה יתנו פרחים ויתנו שיק+ריבית והצמדה והכל בזכות זה שאתה לא צועק לא מיתפרץ אז איך כתבת? "לא לתת לזעם לברוח, בייחוד לא עם הפקידים,"

אינני יודע מה לומר זה פשוט מקומם . אך עצבים לא יפטרו את המצב רק יחמירו אותה . תפנה לנציב קבילות של משרד הביטחון , או לנציב קבילות במשרד מבקר המדינה . הם יעזרו . רק צריך הרבה סבלנות . בידידות . אלן