עבודה

העבודה שלי היא אחזקה כללית במשך היום ואז אני עובד עם אבא שלי, במשך שאר היום יש לי עסק פרטי למסגור תמונות ושאר מיני יצירות בעץ וזכוכית - שזה השלב ביום שמוקדש להרגעות פרטית שלי ולמדיתציה תוך כדי עבודה. יש לי ת'ימים שלי שפשוט לא מסוגל לקום מהמיטה בבוקר. התחיפות היא בממוצא יון יומיים בשבועיים. אתמול היה אחד כזה. עכשיו אבא שלי כואס עלי שלא הופעתי לעבודה. אמא שלי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות עם עצמי? ומה היה קורה אם היתי עובד במקום עבודה " נורמלי"?, ששם בטוח היו מפטרים אותי מזמן. איך מסבירים להם שזה לא אני, אלא שעקב הלילות הלבנים, העיפות מצתברת ואז מגיע יום של פריקה של הגוף והנפש, ואני פשוט לא מסוגל?

היום שבת שבת הוא יום קשה לנו כמעט תמיד פיצוץ כעס אשמה אני בוכה כבר שעה כשחושבת על האופציה לכתוב כאן ולבקש עזרה ממכם ני גם אני מאד בודדה עם המצב ומרגישה עם כל הלימוד שלי כל כך חסרת אונים האם יש לכם איזו עצה בשבילי השבתות כל כך קשות מספיק משהו קטן הערה או ביטוי של משהו שנתפס בעיניו כביקורת שכל השבת הולכת על הרס עצמיכעסים הטחה שאי אפשר לסמוך עלי שאני חושבת רק על עצמי שלא איכפת לי ממנו וזה כל כך לא נכון כל כך אכפת לי ולא אוכל ולא שותה ולא מדבר ולא יכול לסבול שאני הולכת להתאורר מהמצב הכבד אני לא יודעת מה לעשות

תתפלא, אבל הורים, גם אם קשה להם לשמוע שהבן יקיר שלהם לא בדיוק "נורמאלי" הם יעכלו עם הזמן מה שקורה איתך, פשוט שב איתם ותספר להם מה קורה איתך, אני בטוחה שכמה שזה יכאב, יהיה להם יותר קל להתמודד עם המציאות, מאשר, אם לא ידעו עם מה להתמודד.גם אם לא ידעו מה זה הם יחפשו חומר להבין, תהיה בטוח. אבא שלך פחות יכעס, ואמא שלך? תדאג גם לזה. באופן מוזר וטבעי אימהות יותר מבינות ללב בניהן, ואל תנסו לשכנע אותי שזה לא כך, כי לא תצליחו.

רוז יקירתי תאמיני לי שכבר דיברתי איתם אלף פעם והסברתי להם את הסיבות שאני לא מסוגל להתעורר לפעמים, ובכל זאת: אבא- מתרגז כל פעם ואמא- שואלת את אותן שאלות דפוקות. אז איפה ההבנה בידיוק? אמא שלי שנהנת לספר בכל הזדמנות "מה היה כשאני היתי שם" ואני בכל פעם מסביר לה שזה לא מעניין אותי וכבר שמעתי את זה או אבא שלי שמכור לעבודה 7 ימים בשבוע 365 יום בשנה שלא מוכן לקבל את זה שבשבת אני לא עובד ולא מתעמי דת כי אני לא אלה בגלל שאני מקדיש יום אחד למנוחה ולמשפחה שלי. שלך יוז'י

תגידי רוז מה הקשר שלך לה.ק.?

יוז'י יקר , אני יוכל לומר לך שאתה חייב לשמור על עצתמך . לחוש מתי מתאים לך לעבוד ומתי לא ישנת בלילה והיו לך סיוטים שהם זוועה . לגבי המשפחה כדאי לאט-לאט . להסביר למשפחה . שכמו בפציעה פיזית צריך לתת את הזמן הדרוש לריפוי . לכל אחד קצב ריפוי שונה מאדם אחר . אסור להשוות . אסור לחברה ולמשפחה להמעיטבערכך . (אל תתן להם) . תסביר להם לאט . כל פעם עובדה אחת . צריך פשוט זמן לעכל . אל תציף אותם . אז אולי יש סיכוי שיבינו משהו . קח לאט אותו את הזמן . אם תרגיש שמלחיצים אותך קח מרחק זמני מהם . כל זה מניסיון אישי . אוהב אותך אלן