האם לפתח קשר עם הלום קרב?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום וברכה לכולם! הכרתי לאחרונה בחור מקסים, אביר חלומותיי- נאה, מוכשר, חכם, מקצוע טוב, שאיפות זהות... ובעל עבר צבאי מרשים כקצין. נפגשנו אמנם פעם אחת, אך שוחחנו רבות בטלפון, ונוצר קשר. ניסיתי לברר קצת על הבחור ממקורות מהימנים, ולאכזבתי ותדהמתי הרבה, התגלה לי שהבחור לקה בזמן השירות הצבאי בהלם קרב, דבר שגרם אצלו להתפרצות מחלת נפש בשם "מאניה דיפרסיה", המכונה גם הפרעה דו קוטבית, בה מחד ישנן התפרצויות מאניה- מרץ ורגישות יתר ללא גבולות, ומאידך- דיפרסיה, התקפות דכאון וחרדה עצומים. הבחור מאוד מוכשר ומודע לעצמו, ומטופל בטיפול תרופתי (ליתיום?), שככל הנראה עוזר מאוד, והוא כעת רגוע, שלו ומאוזן ,אך כפי הבנתי, רק במס' החודשים האחרונים. הבנתי מאותם מקורות מהימנים, שהוא אכן מטפל בעצמו היטב וע"י טיפול זה אפשר לנהל אורח חיים נורמלי ותקין. את ההלם הראשוני (של הגילוי) עברתי, ואני חשה קושי רב לשכוח אותו.. אני מדמיינת מצבים לכאן ולכאן- מחד, אורח חיים תקין איתו, ומאידך- תופעות שחלילה עלולות לקרות, ואיני יודעת האם ללכת על הקשר הזה??? (עלי לציין שיש אפשרות שזה יגיע לנישואין). אני מפנה את תהיותיי אליכם הקוראים והכותבים בפורום, ואל מנהל הפורום, שאתם מבינים הרבה יותר ממני- האם לשכוח אותו, להמשיך הלאה, עליי לציין שאני רק בת 22 , ולא חסרים בחורים אחרים... או האם לנסות בכל זאת לפתח את הקשר בתקווה לחיות חיים נורמליים, עם הכדורים, עם ההתמודדויות, שאיני יודעת באמת על מה מדובר, ואני מאוד מאוד מפחדת??? האם אני תמימה מדי? האם אפשר לחיות חיים 'נורמליים'? מאידך אני גם מפחדת לאבד בחור מעולה שכזה... תודה רבה רבה לכולם!!!
חגית יקרה, אינני יודע אם יש קשר בין מאניה-דפרסיה לבין הלם-קרב, אך מדובר בשתי הפרעות קשות לניהול חיים נורמליים. מאניה-דפרסיה היא מחלה שמקורה אורגני, והיא דורשת טיפול תרופתי קבוע ויציב, בד"כ בליתיום. קשה לבחון זאת בתקופה של מספר חודשים, וההתקפות הקשות של המאניה, ולאחר מכן תקופות הדיכאון הארוכות, יכולות להופיע מדי מספר שנים. קשה מאוד לנהל חיי משפחה בטוחים וסדירים עם מי שלוקה במחלה זו. הלם-קרב איננו מחלה. זוהי פציעה נפשית בעקבות טראומה שנוצרה במלחמה או בקרב, והשפעותיה יכולות להופיע שנים רבות לאחר מכן. מי שלא טופל בזמן הטראומה, עשוי לפתח תופעות פוסט-טראומטיות קשות מאוחר יותר, והמצב עשוי להחמיר עם כל מפגש עם טראומה חוזרת. זוהי פגיעה קשה מאוד לטיפול, ולמעשה לא ניתן להחזיר את מי שנפגע למצבו לפני הפגיעה. כמו מאניה-דפרסיה גם פגיעה זו מקשה ביותר על ניהול חיי משפחה. איני יכול להמליץ לך האם "לאבד בחור מעולה שכזה" או להקדיש את עצמך למענו. חשוב מאוד לדעת עם מה יהיה עליך להתמודד בעתיד, ואני ממליץ שתפני לאיש מקצוע שיוכל לייעץ לך בנושא זה. לילה טוב, דרור
חיים נורמאלים? לא. תקראי מה כתבו פה נשים אחרות לו את בתי הייתי אומרת לך "תברחי כל עוד נפשך בך"
בתור אשה הנשואה להלום קרב: חיים נורמליים- (מה הגדרתם לא ברור לי) - אי אפשר לחיות ההשקעה היא אין סופית וה"תמורה" קטנה ביותר אם בכלל. אנחנו לא ידענו שהוא הלום קרב כשנישאנו ולכם האפשריות העומדות בפני הן אחרות משלך- תשארו חברים במובן החברי הרגיל של המילה, עיזרי לו אם את רוצה ויכולה, אל תקשרי את חייך בשלו אלא אם כן את לוקחת בחשבון שחייך יהיו קשים, לעיתים מנשוא! בהצלחה!
יקרתי לא נעים לי אם מה שכתב לה אני חושב שישנם כול מיניי דרגות ולפי מה שהיא כתבה איה עדיין לא מכירה אותו לכן אני מציאה כודם כול להכיר ואחר כך להחליט חומר למחשבה
למה רוזז לא יפה ליהיות גזענית...... למה ???לסדר לבת שלך איזה סוטה מבני ברק יותר טוב??? שתעבוד כמו חמורה וכל שנה תביא תינור לעולם? והכל בחדרי חדרים....שששש שלא ידעו השכנים..... עתיד של סמרטוט מחכה לבת שלך...על מה את מדברת?? לכי תראי אלו לקוחות מגיעים באוטובוסים לתל ברוך??? ששששששששש....לא ראינו...לא שמענו!!!!!
יקירתי גם אנשים נורמלים סובלי מכול הבעיות שמינית כול עוד הוא נימצא בטיפול כמו רובינו כאן אין לדעתי חשש אנחנו אמנם רגישים יותר ומגיבים אחר לכול אירוע אבל אנחנו מאוד מודעים לעינין וחוץ מזה יפה שהוא סיפר לך את העינין ועל כך את צריכה לעריך אותו אני חושב שאת צריכה לנסות להיות איתו וליראות מה ההאבדל בענינן עובדה שגם אנחנו מיים חיים זוגים מהם טובים מהם בסדר יש לנו ילדים יפים וטובים צריך סבלנות כמו לכול דבר לשיכולך
אמיר יקר, אני בטוח שכוונותיך טובות, והלוואי והדברים היו כפי שאתה מתאר אותם. אם אכן כך היה, לא היינו נזקקים לפורום שלנו. מי שיקרא את דפי הפורום יתוודע שוב ושוב לחייהם הקשים של הלומי-הקרב, ולקושי הלא פחות גדול מזה של בני משפחותיהם. הקשיים של הלומי הקרב, והסימפטומים שתיארה חגית, אינם דומים לאלו של "אנשים נורמליים", כפי שכתבת. לעתים הם בלתי נסבלים, עבורם ועבור בני משפחותיהם. הלומי הקרב נזקקים להכרה על-ידי משרד הביטחון, לעזרה בהתמודדות עם קשיי היומיום, ולהבנה מצד החברה הסובבת אותם. אלו דרישות שלא קל לספק, ותפקידנו כאן אינו להתעלם מהן אלא להוציא אותן לאור כדי לחזק את הלומי-הקרב. לכן, עלינו לתאר את החיים עם הלומי-הקרב כפי שהם, ולא לנסות לייפות אותם, כדי לאפשר לחגית להכיר את הקושי ולהחליט בעצמה אם תוכל להתמודד איתו. יום נעים, דרור
כן...היא יכולה לחיות איתו שנה שנתיים בלי התחייבות ולראות מי נגד מי... מקסימום שתחזיר אותו לפני שתיגמר האחריות!!!!!
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
