זוכרים אותי?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום לכם... זוכרים אותי? גם אם לא כתבתי, זה לא אומר שלא עקבתי אחר ההתפתחויות בפורום. ממש נקשרתי אליכם! רציתי לשתף אתכם בהחלטתי לגבי הבחור ההוא- לבסוף החלטנו שלא להמשיך, והאמת- בכלל לא בגלל ההלם קרב, אלא בגלל המאניה דיפרסיה. מה שהבחור ראה בצבא גרם להתפרצות המחלה, שהיתה ככל הנראה קיימת גם קודם. הוא לא סובל מתסמינים של הלם קרב, אלא רק מתסמיני מחלה זו. עברנו 'סיפור' לא פשוט שכלל התייעצויות עם אנשי מקצוע רבים, כולל הפסיכיאטר האישי שלו... (כמובן באישורו). נקודת ההכרעה שלי בסוגיה זו היא שמאניה דיפרסיה היא ת ו ר ש ת י ת. להקדיש את חיי שלי בשבילו- הייתי מוכנה, באמת, הוא שווה את זה, אך את חיי ילדיי, נכדיי, שחלילה יכלו לסבול מזה גם הם?! כמובן, כל מקרה לגופו, ולפעמים גם אם יש מחלה תורשתית זה לא מכריע ולא שוללים, אך נראה לי שבצירוף כל הנסיבות במקרה שלו- זה 'גדול עליי'. (וצריך לתת את כתר המלוכה לשכל, ולא לרגש..). רציתי רק לעודד את כל המשתתפים, ובעיקר הרווקים, שיש נשים שיכולות לראות את המעלה שלכם, אע"פ שלא קל לכם, ויש נשים שיהיו מוכנות לעשות הכל כדי לזכות בכם. כפי שאמרתי, אם לבחור זה לא היתה בעיה תורשתית, אני בטוחה שהיינו ממשיכים בקשר, ונק' ההכרעה לא היתה ההלם קרב שלו. אני מאחלת לכולכם הצלחה רבה בכל אשר תפנו, תרגישו טוב, תהיו חזקים גם בימים קשים, והעיקר, להתחזק בצדדים הייחודיים שלכם, לטפח את הטוב שבכם- אם אתם תראו את הטוב- גם אחרים יבחינו בו! מנסיון... תודה רבה לכם על הכל... אני עוד אקפוץ לבקר, וכמובן- הביאו חוויות מהמפגש פורום!
אני שמח חגית שהחלטת לאחר התייעצות והכרה של הנושא ושאת שלמה עם החלטתך . בהצלחה והרבה אושר . אלן
אשמח לשמוע תגובותכם, אם יהיו, רק בקשה קטנטונת: אני בחורה מסורתית, ועל כן, אם תכתבו לי משהו בשבת- לא אוכל לקרוא אותו גם לא במוצ"ש, (זו ההלכה), ולכן אודה לכם מאוד מאוד אם תכבדוני, ותשמרו את התגובה עד מוצ"ש...ובלי קשר לפוליטיקה, רק כבוד הדדי.. תודה רבה, ושבת שלום!
לחגית שלום כתבתי לך במוצ"ש שההחלטה נבונה ושקולה ואחראית (לא ידעתי שאת שומרת שבת ) הבחור ימצא גם אחת שכבר עברה בחיים , בשלב שני בחייה וכך שגם הוא יסתדר , לך חבל יהיה להרוס את החיים בהצלחה בחיים דני
חגית שבת שלום החלטה קשה נבונה ואחראית , לדעתי בהצלחה בחיים , גם הוא יוכל למצוא בחורה בשלב מסוים שעברה ותכול להמשיך איתו דני
חגית יקרה, ראשית, תודה על שאת חולקת אתנו את הדברים. בהבהרה שלא הלם-הקרב הוא מה שגרם לך לוותר על הבחור את מעודדת את חברי הפורום הזה, ועל כך את ראויה להערכה. אני חושב שבחרת באופן שקול ואחראי. אכן, מאניה-דפרסיה היא מחלה שקשה להתמודד איתה וכלל אין להשוות בינה לבין הלם-קרב. אמנם השיקול שלך הוא עתיד ילדיך, אבל עתידך שלך חשוב לא פחות, וטוב שלא בחרת במה שלא היה מאפשר זוגיות בריאה. אני מאחל לך הצלחה ואושר, ובטוח שתמצאי בן זוג מתאים בקרוב. להתראות, דרור
דרור, אני מאוד מודה לך על דבריך, לאורך כל הדרך. הערכתי אליך רבה (אתה יודע..). מאחלת גם לך הצלחה רבה עם כל מטופליך, ורפואה שלמה לכל המטופלים. אני גם מאוד מודה לכל החבר'ה כאן שהתייחסו והגיבו, ותודה לך, דן , שכתבת לי שוב. כאמור- אני עוד אבקר בפורום הזה.. מאוד מאוד נעים כאן.. שנשמע מכולכם רק בשורות טובות! חגית.