שאלה

באתר שלי, שמתי קישור שמוביל לפורום הזה. במקרה שיש למישהו התנגדות, אני יוריד אותו. לא רוצה לפגוע או שיפגעו כאן באף אחד. ויש שם שרשרת מכתבים שאני כותב לעצמי, על פוסט טראומה. http://www.notes.co.il/yoram/2004.asp קשה. זהו.

זה מכתב נוקב על מצב של כולנו. אין בדיוק פיתרון אמיתי למצב שלנו. אתה מתאר את זה היטב במכתב . זה הזכיר את הפסיכולוג הראשון שלי ששלח אותי לניסיונות כושלים לחזור ללימודים ולעבודה ולא רצה לייאש אותי מלכתחילה . זה היה חסר סיכוי רק היום אני חושב על כך בדיעבד. הוא שלח אותי לקורס של תיכנות מחשבים . אך לא הייתי מרוכז בכלל . לא יכולתי להקשיב לשום דבר ממה שנאמר בכיתה ולא קלטתי כלום . הבה"יס היה ממוקם בתוך קניון . היה נוסף לכל מלא רעש . לא היה לי שום סיכוי . זה היה בית-ספר סיוון באשדוד . המנהלת אמרה השפילה אותי ואמרה שאני מבייש את שם הבה"יס חשתי מושפל . אמרתי לה שאין כבר מה לעשות בבית -ספר מנוהל ע"י מנהלת כל -כך חכמה ואת זה היא אמרה אחרי שהסברתי לה שאני סובל מהלם -קרב. זו היה ממש הפעם הראשונה שנפגשתי עם הצד המכוער של החברה הישראלית . הצד הלא סובלני . הצד שמסרב להסתכל במראה . לא המשכתי כי הבנתי לבד שזה חסר -סיכוי . אולי כל האי-נעימות והפגיעה בנפשי היה יכול להמנע . אך כנראה זה מה שקורה כשאנחנו פוגשים בחברה שאינה רוצה להבין שחוץ מהגיבור הישראלי , קיים גם גיבורים פגועים . בידידות אלן

http://www.photoshow.net/redir_ss.php?show=iHQtGzJic