memory sweet memory...
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
...''כשאני יחזור הביתה וישאלו אותי למה\איך, אני לא יגיד שוב מילה ארורה... אתם יודעים למה? כי הם לא יבינו כלום....'' -בלק הוק דאון- נראה לי שגם חלק מאתנו מסכימים עם המשפט...
כן, לפחות אני. עדי
כמאמר השיר "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" או שמא זה להפך? יום טוב.
בנימין יקר, אני שמח לראות שהצטרפת אלינו לפורום. אינני יודע מאין לקוח המשפט שאתה מצטט כאן, אבל לא קשה לי להבין את המסר שמאחורי הדברים. אתה כותב על מישהו שחוזר לביתו, אל משפחתו ואל האנשים הקרובים לו ביותר, והוא יודע שלא יוכל לחלוק אתם את רגשותיו, משום שהם אינם מסוגלים להבין את מה שקרה לו. בכך, אתה בעצם מספר על עצמך, ועל מה שאתה הרגשת לאחר שנפגעת. כשאתה כותב "נראה לי שגם חלק מאתנו מסכימים עם המשפט" אתה מתייחס להצטרפות שלך אל הפורום שלנו, אל מקום שבו אנשים זרים יכולים להבין אותך, משום שגם הם חווים חוויות דומות. אני מקווה שתמצא כאן בית, שבו תוכל לבטא את רגשותיך, ושבו יהיה תמיד מישהו שיבין על מה אתה מדבר. שנה טובה, דרור
בוקר טוב ושנה טובה כן כל -כך נכון מה שאמרת בנג'י . ראיתי את הסרט . המשפט הסיום מבטא היטב את מה שקורא ללוחמים בשטח . הם חווים חוויות קשות לא קלות הנוראיות לפעמים . מי יכול להבין אותם פרט לאותם לוחמים שמצאו את עצמם במצבים דומים . מניסיון האישי המקסימום שניתן לקבל מן החברה זה רחמים ואימפטיה וזה הרבה ולא מעט . כי ניתן גם לקבל עויינות , שינאה וחוסר - הבנה ואדישות טוטאלית . כן הנושא הזה משאיר אותנו בודדים עם עצמינו ועם הלחוויות שחווינו לפעמים נדמה שאף אדם לא ירצה להקשיב למה שיש לנו להגיד . תחושה נוראית . אנחנו היחידים שיכולים לעזור אחד לשני . שיכולים להבין אחד את השני . לכן חשוב כל -כך התקשורת והיחסים שנוצרו כאן בפורום הזה . דרך -אגב זה סרט מצויין אך לא קל לצפייה . מעורר שדים מן העבר . בידידות והרבה אהבה . אלן