ערים בלילה

שלום, אני אשתדל לספר את הסיפור שלי בלי לפגוע בבטחון שדה, אז אם יהיו פרטים חסרים, תסלחו לי מראש. אני שירתתי ביחידת חי"ר מיוחדת, צלף במקצועי הראשי. חיי השתנו בסוף ספט' 1996 ולא חזרו לתקנם מאז. הסיפור שלי מתרחש בשכם, קבר יוסף והאיזור הכללי. הפרעות של מנהרת הכותל תפסו אותנו לא מוכנים, והיינו מעורבים בכמה קרבות נואשים. ספגנו לא מעט אבידות, ואני אישית הייתי מעורב בלחימה קשה ובכלל זה בשלוש הריגות של אזרחים (ביניהם ילדה בת 5). קיבלתי על זה צל"ש. אני לא מסוגל להתנתק מהמראות ומהחוויות. קיבלתי אחוזי נכות על PTSD, אבל אני מסרב לקבל אותם (וטיפול) משום שאני מסרב להאמין שמשהו אצלי לא בסדר. קראתי עכשיו את כל הסיפורים של הלוחמים מיום כיפור, ואז התחלתי להבין שאני לא ממש לבד. לזכות המערכת אני אגיד שהפנו אותי לפסיכיאטר ולעובדת סוציאלית, אבל אני לא נפתחתי ולא דיברתי. באותה תקופה אני הגבתי בצורה חריפה מאוד כלפי אנשים קרובים אלי, אבל עכשיו אני חושב שלאט לאט זה מתחיל להשתפר. הצלחתי להסתיר את החרדות שלי תקופה נכבדה בצבא, והתנדבתי למשימות הקשות ביותר. הפסיכיאטר שדיברתי איתו אמר שכהראה היו אלה נטיות התאבדותיות, אבל אני לא יודע אם זה נכון. אולי כן. טוב, זהו - רציתי להגיד לכולם שלום ושטוב לדעת שאני לא לבד. תהיו חזקים, תהיו חלשים - העיקר שתהיו.

עכשיו היתה אצלי בבית מישהי. דווקא חמודה. ראתה במקרה את ביטאון הלוחם ומכיון שאבא שלה נכה צה"ל שאלה אותי מה הנכות שלי. שיקרתי. אמרתי שזה מפציעה שחטפתי פעם. לא נראה לי שאני אוכל להתקשר אליה שוב.

לעבדלווהאב חג שמח כמה שאפשר,איני מכיר אותך אבל כל מה שסיפרת מוכר לאנשים עם הלם קרב שנמצאים באתר זה. כמובן שיש אנשים גם עם הפרעות אחרות שלא קשורות להלם קרב והם נכנסים לאתר ומפריעים , לאלה שבאמת סובלים מהלם קרב לתיעץ עם החברים וכן עם ד"ר דרור גרין . לסיכום זו מלחמה קשה מאד ותסבול עוד המון ממנה ביום ובעיקר בלילות וכן בתקופות שונות של השנה כמו בחודש זה מלחמת יום הכיפורים בחדשות ועוד , גם המלחמה מול משהב"ט קשה למרות שהם מטפלים בכל , למעט החלקות קטנות מצידם כמו שבמקה שלי שכמעט מתתי וגם כעת המצבהבריאותי עדיין לא טוב , במשהב"ט חושבים שאנו רוצים את כספם , אבל אינם מבינים ואו אוטמים את עצמם למצבינו האמיתי שהוא חמור , לדברי רופאים ומטפלים המכירים את הבעיות היום יומיות. מאחל אני לך הצלחה ובריאות למרות שאיני מאמין שאפשר להחלים ממחלה קשה זו , מנסיוני 3 פציעות מבצעיות עם עיטורים אני רואה שזו מחלה קשה ללא סיכוי החלמה כל הפלשבקים והסיוטים וההעלמויות מהבית , כאשר הכדורים לא עוזרים ולפעמים מחמירים את המצב , אבל בלעדיהם החיים יותר גרועים ולכן השאלה לאן זה מוביל אותנו בעתיד ?? המון זמן אני רוצה להוציא חומר על רשלנות בטיפול בהלם קרב עד כדי החמרה בבריאות לפחות בי (איני רוצה להיות נציג של אף אחד )אבל מצבי הבאיותי עדיין לא מאפשר לי ,אבל כאשר יתאפשר לי אוציא לתקשורת בתקווה שזה יעזור גם לכל נכי צה"ל עם ההלם קרב ולי חומר רב בנדון . שמור על צמך תהיה חזק ותפנה לאתר גם לי עזרו מאד דרור ועוד חברים שעימם גם נפגשתי דני

תן לך זמןבקשר לבחורה . לא צריך לספר כשלא נוח לך לספר . לאט-לאט לשחרר מידע . לפי המוכנות שלך . לא חייבים לספר הכל . אך לא ניתן לשקר . בסוף נחשפים רבים מן התופעות מהן אנחנו סובלים . אך אתה צריך לתת לך את הזמן . שיהיה לך בהצלחה . בידידות אלן

אולי ...מחמוד-אשאפי... או פריד-אלאטראש???

אתה יכול לרשום ע. אני עדיין לא מרגיש נוח לחשוף את עצמי (בשם לפחות). אותה אחת שהייתה אצלי לומדת פסיכולוגיה תואר שני עכשיו, היו לה כל מיני תובנות כאלה או אחרות לגבי, כי היא רצתה לעשות ממני test case לעבודה שהיא עושה על משברי זהות אצל מסתערבים. תראה, אני חושב שהבנתי פחות או יותר את מה שקרה לי, פשוט לא הסכמתי לקבל את הדין. הכל היה כל כך טרי, חדש, מוזר. נפגשתי עם כמה הלומי קרב, ונדהמתי לראות שדברים (אפילו קטנים) שקורים אצלי בחיים, ולא ידעתי איך להסביר אותם, קרו גם להם. הבנתי שיש לי בעיה. מצב או מחלה, אני לא יודע להגדיר. אני רוצה לחיות חיים נורמאליים, זה מפחיד אותי נורא לראות את הסיפורים על החבר'ה המבוגרים מיום כיפור. אני הלכתי לפסיכיאטר בצבא(הכריחו אותי), אבל הצלחתי לשקר מספיק טוב שיעזוב אותי בשקט ויחזיר אותי לשירות פעיל. לכם תמיד חשבתי שאני לא הלום קרב, כי הכנסתי את עצמי למעגל לחימה חדש וחיפשתי את הקרב כל הזמן, אני נורא מתבייש להגיד את זה, אבל חיפשתי להרוג כמה שיותר. מה שידעתי, או חשבתי שאני יודע, על הלם קרב - חייל שקיבל שוק, מפחד לחזור להילחם, כל רעש של אגזוז מקפיץ אותו. ואצלי זה לא היה ככה, לפחות לא בהתחלה. אח"כ כבר נהיה לי יותר קשה - העבודה שלי מצריכה אותי לטוס הרבה, ואני לא מסוגל לעלות על מטוס בלי כדורי שינה וויסקי. קשה לי לישון יותר משלוש-ארבע שעות בלילה, וגם זו שינה טרופה ומלאת סיוטים. אני רואה כל הזמן דמויות, פנים (כשאני ער). אפילו פנס בלילה בזוית מסוימת מעלה אצלי אסוציאציות. הצלחתי להרוס כל מערכת יחסים שהיתה לי עד היום. נמאס לי מזה.

חוסר השלמה עם הפגיעה הנפשית שיש לנו הוא בעיה מאוד קשה וידוע . כל עוד שהאדם מתכחש למצבו האמיתי הוא לא יכול להשתקם ולחוש יותר טוב עם עצמו . רבים שכבר קיבלו הכרה אינם משלמים עם הפנים הרבות שיותר הפגיעת הנפש שלנו . אם לא נשלים אם מה שיש לנו אנחנו מוותרים על הסיכוי להתקדם ולחוש יותר טוב בעתיד. אני במשך שנים סירבתי להשתחרר ממלואים ומן הצבא. עד שהגעתי לשלב של התמוטטות נפשית וחודשים לא ישנתי בלילה . התכחשות וחוסר השלמה אם המצב הוא שלב א' בפגיעה של הלם-קרב . אני חושב שהתהליך הוא תהליך שלוקח זמן . אם הציעו לך אחוזים והכרה אתה צריך להבין שיש כנראה צורך בכך ולהודות ולהשלים שיש לך פגיעה . חוסר השלמה מעקב את ההתמודדות עם ההלם-קרב . אתה לא לבד במה שעבר עליך . עברו עלייך דברים קשים ביותר . תן לך זמן לערעור ומחשבה . תהליך ההתמודדות קשה יותר מקריעת ים-סוף . ברוך הבא . בידידות אלן

רציתי להגיד לכולם כאן תודה. אני מתחיל בתהליך לא קל עכשיו, כך כולם אומרים לי, כך אני מרגיש. זה כל כך עוזר לדעת שיש אנשים כמוני שם בחוץ, שאני לא פריק מוזר. תודה על האמפתיה

אלן חברי שלום מה עם המחשב תקין שלחתי לכך את הנייד שלי עדכן אותי אם הכל בסדר , ודבר איתי מחר בלילה בנוהל הרגיל שלנו תחזיק מעמד דני