הכל חוזר...
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני מקווה שמילותיי יפלו על אוזן מקצועית...בלבד... שמי ש. (שם בדוי)... מאז חלה כל ההדרדרות במצבנו הבטחוני...לפניי כחדשיים...פוקדות אותי חרדות אדירות... אני נשוי ואב ל-2 ילדים קטנים.. קיימת בי חרדה אדירה להסלמה שתוביל למלחמה כוללת באיזורינו.. אציין ששרתתי במלחמת לבנון...וגם בתקופת האינתיפאדה...אפילו כאיש מילואים נקלעתי לקרבות שהתחוללו בגוש קטיף עם פתיחת מנהרת הכותל..אני עדיין איש מילואים שלעולם לא הפנה עורף לשירות... בחודשיים האחרונים...הכל חוזר...סיוטים...מראות קשים שנזכר בהם...ותמונות שלקחתי איתי מהשטח בתוך תוכי... מעולם...לא דיברתי על הנושא...לקחתי איתי את הפחד והמאורעות ..והמשכתי עם חיי... הכל פורץ כרגע ...בנחשול אדיר של אימה ...סיוטים...זכרונות....וחרדה... ישנה בי תחושת חוסר אונים לנוכח המצב...ובושה אדירה מהפחד המקנן בתוכי... בחיי היומיום...הדבר נותן ביטויו...בחוסר סבלנות וסובלנות...התעלמות מהחדשות...וחיפוש אחר בריחה מהמציאות היומיומית המדווחת..מעבר לערוצי טלויזיה שאינם משדרים חדשות...ואטימת אזניים...מעולם לא נהגתי כך...תמיד מעודכן...סקרן ...ומתעניין... אבקש לציין שאני איש רגיל לחלוטין....איש משפחה עובד...אקדמאי...שתיפקד ומשתדל לתפקד ללא רבב... אולם...המאורעות בשבועות האחרונים זורעים בי חרדות ואימה...ושולפים סיוטים ובלהות מזכרוני ועברי...קשה לי מאד...עם מציאות חדשה זו.. אנא...רק גורם מקצועי...את עזרתך אבקש.... בכבוד רב.... ש.(שם בדוי)
בוקר טוב. פתחתי הבוקר סתם את המחשב ופתאום נתקלתי בפניתך המרגשת ובניגוד לבד"כ אני מרשה לעצמי לענות. היתה המון כנות בכתיבתך ומה שניכר זה הקושי שלך לכתוב על פחדים וחרדות, שבמצב הקיים הם מאד הגיוניים ולא מנותקים ממציאות. כשהיית חיל לא היה לך זמן ופנאי רגשיים לחשוב על פחדים ועל מה שאתה באמת מרגיש, כי היית חיב לתפקד במצבי לחץ ופחדים מקשים על התפקוד. מה גם שבתוך חברת חיילים אין מקום רב להתיחס לרגשות אמיתיים וכנים - נראה לא פעם שחילים חוששים לדבר והפיקוד עוזר להדחיק ולא להממודד עד הסוף כדי לא לתת לפחד ולרגשות דומים ביטוי גם כי יש הנחה (לא בטוחה שנכונה)שזה עלול להפריע לתפקוד. היום כמבוגר יש לך יותר זמן ומקום בראש ובלב להגיב מהרגשות שלך, מה גם שיש לך ילדים וכל הדברים נראים לחלוטין אחרת, עם אחריות אחרת, כשיש ילדים. בישראל מחונכים גברים לא פעם בדרך שחוסמת את רגשותיהם האמיתיים, "זה לא גברי לפחד וכו'" - דברים שמוחדרים אלינו כבר מהגן. אבל אין דבר אמיתי יותר מהרגשות שלך, ואין דבר עצוב יותר מלהתביש ברגשות שלך. זה רק אנושי ואמיתי. הדרך שלי לגבור על אימה וחרדה - עד כמה שזה נשמע מוזר - זה לנשום מאד עמוק - ממש למלא את כל הבטן והחזה אויר ולנשוף לאט החוצה כמה פעמים - אח"כ כבר מרגישים יותר טוב. חוץ מזה ניתן לקנות בכל בית מרקחת טיפות הנקראות רסקיו רמדי - שמאד עוזרות להרגע ולהרגיש יותר טוב. והכי חשוב - לשתף אדם קרוב בהרגשותיך בבטחון מלא שזה רק יעשה לך טוב, ויקרב ביניכם. תנשום עמוק, תרגיש אמיתי ומה שקורה לך היום הוא - עד כמה שנשמע מוזר - טוב כי זו הזדמנות שלך להרגיש - ולא להוציא רגשות בדרך אחרת פחות טובה. בידידות - ענבל
חבר יש בתה"ש מחלקה פוסט טראומטית לך לשם ותראה איך החיים משתנים.
ענבל היקרה.. מודה לך מקרב ליבי על מילותייך ועצותייך הכנות... חיזקת את ידיי... ש.
ש. יקר, מצבי חירום בטחוניים, כמו זה שבו אנו נמצאים היום, מעוררים את תגובת הדחק הפוסט-טראומתית. לעתים, כמו במקרה שאתה מתאר, זה עשוי לקרות זמן רב אחרי המלחמה. בשנים האחרונות זה קורה לרבים שהשתתפו במלחמת יום-הכיפורים, לאחר יותר מעשרים ושש שנים. הדגשת את רצונך בתשובה של גורם מקצועי בלבד, ואינני בטוח אם כוונתך להתייחסות במסגרת הפורום הזה, או שאתה מבקש מידע על גורמים מקצועיים. בעמותת נט"ל תוכל לקבל הפניות מקצועיות בנושא. אפשר להתקשר אליהם: 363-363-1800, 5101047-03, 5101695-03 או לשלוח דואר אלקטרוני: [email protected] יש להם גם אתר בבניה: http://www.natal4u.com/ סיוע נוסף תוכל לקבל באמצעות קופת-החולים שעליה אתה נמנה. ציינת שאתה עדיין משרת במילואים, ואולי כדאי שתפנה ליחידה או לקצין הקישור ותבקש הפניה לבדיקה ולעזרת איש מקצוע. הפורום הזה אינו מיועד למתן עצות מקצועיות, אלא משמש כמקום שבו אתה יכול לספר את הזכרונות הקשרים, ולנסות להבין את השפעתם בסיוע אחרים בעלי נסיון דומה. המצב שאתה מתאר הוא אכן קשה מנשוא, ולא קל לדבר על כך בפומבי. עם זאת, תופעה זאת משותפת בימים אלו לרבים אחרים שהמצב הנוכחי מעורר בהם את אימת האירועים שחוו בעבר. אם תרגיש שאתה יכול לשתף גם אחרים בסיפורך, למרות הקושי הרב שזה מעורר, אתה מוזמן לעשות זאת כאן. אני מקווה שתמצא את הגורם המקצועי שעשוי לסייע לך, ותוכל לשכך מעט את התחושות הקשות שמציפות אותך בימים אלו. דרור
דרור ידידי... קראתי את מילותייך...בעיון ובצמא רב... אכן פניתי ליחידתי...בבקשה לעזרה מקצועית...."הנושא בטיפול"...כך מבטיחים. אולם יכול אני להבין זאת בימים טרופים אילו... אודה מקרב לב על התיחסותך....ואשתדל להתמודד...ולהפסיק להתבייש ולהמשיך הלאה... בכבוד רב... ש.
אתה מתאר מרכיבים קלסיים של PTSD דהיינו תיבמונת פוסט-טראומאטית יש בצהל מדור מיוחד לטיפול במיקרה שלך הוא ממוקם בתה"ש - אני ממליץ לפנות מגיע לך טיפול בהצלחה
ד"ר פלד ידידי... מודה לך מקרב לב... קראתי בעיון את דברייך... חיזקת את ידיי.... תודה.. ש.
חבר יקר כמי שנושא עמו פוסט טראומה ממלחמה ואכן מתבייש ממצב זה. ממליץ לך לגשת לשיקום בתה"ש מחלקה פוסט טראומתית לך על זה אחרת אתה יכול להשתגע.
דניאל יקר, חזרת פעמיים על הצעתך לשיקום במחלקה הפוסט טראומתית בתל השומר, והזכרת את נסיונך האישי. אני מאוד מעריך את הרצון שלך לסייע לש., אבל נדמה לי שהנסיון שלך עשוי לסייע גם לאחרים. למה שלא תספר כאן על ההתנסות הזו? הזכרת את הבושה. מנסיוני, הבושה נובעת מחוסר יכולתה של הסביבה להבין את התופעה. למעשה, זוהי הנכות של הסביבה, ודווקא בחשיפת הנושא של הלם-קרב לדיון ציבורי ניתן יהיה לסייע לסביבה לקבל את אלו שמשלמים את מחיר המלחמה, ובכך לסייע גם לפגועים עצמם. אני מקווה שהפורום הזה יהיה תחילתו של תהליך, שיאפשר לך לספר את סיפורך ולהתגבר על הבושה, ויאפשר לסביבה ללמוד להקשיב ולקבל את מי שעד כה החניק את סיפורו. תודה דרור
שלום שמי צביקה קומיי ואתה מוזמן לפנות וליצור קשר - אני לא בעל מקצוע בתחום אבל בהחלט הפכתי תחום עניין זה לתחביב עקב חוויות שחויתי במלחמת לבנון 82 ניתן ליצור עימי קשר בטלפון 052-888486 צביקה
שלום צביקה, אני שמח שאתה מושיט יד לש. מדוע שלא תחלק גם עם שאר המשתתפים בפורום את נסיונך? למה אתה מתכוון כשאתה כותב 'תחביב'? דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
