לדרור
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
דיון תיאולוגי הוא לא מעניני הפורום אולי, אבל נתבקשתי ולא התחמקתי, מזמן הפסקתי לברוח מדברים, ( בחלומות, אני מסתובבת אל המפלצת ומסתכלת עליה בבוז, והיא פשוט מתאדה לה לאן שהוא). ונראה לי שקצת קשה לעסוק בכאב כל הזמן, לפעמים עדיף להפסיק לגרד את הפצע, ולהניח לו קצת. דוקא השיגרה -ברוכה, העינינים הפעוטים והיומיומיים.
אמת ויציב
רוז יקרה, נכון. באמת קשה לעסוק בכאב כל הזמן. ולמרות זאת אנחנו בוחרים לגור בארץ כואבת, ולחיות חיים כואבים, ואת אפילו בחרת לגור במקום כואב ומכאיב עוד יותר. האם את מוכנה לברוח לשכונה שקטה בתל-אביב? אינני טוען שחייבים לגרד את הפצעים ללא הפסקה. אבל הפורום הזה הוא שיכון של כאב, ובתוכו אנחנו חיים. מובן, שבתוך העיסוק הזה בהלם-קרב ובכאב אנחנו גם מספרים על חיי היומיום שלנו, ואת מוזמנת לעשות זאת, אבל את הכאב לא נוכל לשכוח. אני מאחל לך יום שקט ונעים, ללא כאב ופחד, דרור
אני יוצאת היום לתל אביב להביא חומרי גלם, להגיד שאני רגועה? לא! שכונה שקטה בתל אביב? - אין חיה כזאת באמת.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
