הכושי עשה את שלו (ה)

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

27/11/2003 | 23:26 | מאת: דן..

שלום ותודה לכל החברים על התשובות בחוות הדעת שביקשתי מכם. היום מאחר והרגשתי טוב אספר לכם את סיפור " הכושי עשה את שלו " לאחר מס' פציעות " מבצעיות" בפעילות התנדבותיות מעבר לקווים ועם צינונים לשבח מהרמטכ"ל האלוף ועוד בכירים בצה"ל, ולאחר 3.5.שנים של טיפולים בבי"ח מאז הפציעה האחרונה כ 3-4 ימים בשבוע רואה אני שלמעשה " אני לא קיים ,למעשה אני מת מול מנהלי משרד הביטחון ". הגעתי למסקנה סופית זו היום בעת ביקורי במשרד הביטחון ת"א לאחר שהגיעו מים עד נפש , סיפור המקרה פשוט מס' חודשים כדורים לא בגיעו בזמן , וכעת גם מגיעים כדורים שונים בחלקם מהנדרש על ידי רופאים מטפלים , אבל מכתבים לראש לשכת שיקום חיפה נענים יפה ובחוכמה (יעני קפוץ לנו ) הנושא בטיפול או הועבר לגב' איקס שטטפל בבנדון , אבל פיתרון אין לאורך חודשים והבריאות מידרדרת למרות מכתבי רופאים שיש החמרה והמשך הידרדרות.כנכה צה"ל ואזרח טוב נכתבו מיכתבים מפורטים עם עותקים לראש אגף השיקום ת"א לרופא הראשי ועוד כמובן שהם התחילו לענות אבל התשובה כבר מספר חודשים הנושא הועבר לגורמים המתאימים לטיפול .,( סלאמטק' אנחנו ענינו לך לך ת....). כמובן שהבריאות שלי לא מענינת אף אחד וגם שאני מסתובב בשדות בלילות ושהמשפחה נהרסה / ונהרסת . אבל אזרח טוב כמוני בא שוב לת"א ומבקש להיכנס אין קבלת קהל " נכון אני קהל חס וחלילה לא אדם שנפצע תוך כדי הצלת סיכון חיים , והצלת חיים . ואז טלפונים לרופא הראשי אבל הפקידה הנחמדה אומרת כמו בעבר 17.8.03 ובעוד תאריכים אין אפשרות לדבר עם הרופא הראשי למרות שבקשתי בעניןטיפול ותרופות בלבד וכמובן שאין אפשרות להיפגש איתו " חס וחלילה שלא יראה נכה צה"ל מפעילות מבצעית ויחלום עליו בלילה ". טוב הנסיונות להיפגש איתו או לדבר איתו נכשלו מנסים שוב לצלצל לראש האגף מר גד דובב ומה המטרה : להסביר לו את הבעיה . מתי שעלה לתפקיד ערב יום העצמאות שלח לנו איגרת שנמצאת אצלי בתיוק עם נילון (זה מסמך יקר) שהוא יהיה קרוב לנכי צה"ל ויעזור יותר , לכן המפקד שלי לא הצליח לתאם איתו אף פעם פגישה בעיניני כמו כן בשיחה עם הפקידה הנחמדה שלו הובהר לי שלא מקובל להיפגש איתו . האמת שהרושם שלי מלידה היה שרק עם הקב"ה אי אפשר להיפגש פנים אל פנים , אבל מזלי הטוב היה שניצלתי ממות ודאי מספר פעמים וכך יצא לי לראות את בורא עולם ולהכיר בגדולתו (להשאיר אותי בחיים במצבים שאנשים קוראים להם ניסים : לעלות על מארב מוקש נ"ט 14 ק"ג והפגזות וירי ישיר עלי במשך זמן ועשרות פעמים.) זה היה מזלי הטוב .וכעת מזלי החרא כי אם הייתי יודע שאיאלץ לחיות ולהיות ניזקק לטיפול של אנשים כאלה הייתי מעדיף למות במקום והייתי עושה הכל לא לחזור.כי גם כך החיים לאחר הפציעה חרא מידי יום ולילה והתוספת הזו של ההתיחסות שלהם רק מחמירה את מה שחמור . המצב הגיע לידי כך שכבר הרבה פעמים קצתי בחיים ועירבבתי כדורים עם בקבוק קוניאק(גם ביום שישי האחרון) וגמרתי אותו קומפלט אפילו את העטיפה סחטתי . איני רוצה לדכא אף אחד חס וחלילה אבל אתם אחים לאותה מלחמה קשה ומתמשכת בהלם קרב , אני אנסה עוד לכתוב לעמוס ירון בתקוה שהוא יענה לי אם אהיה בחיים . איני הולך להתאבד באופן ישיר אבל אני סתם חי ולא יודע למה . כל יום 16 סוגי כדורים ועוד זבל וכשזה לא עוזר או שאני מקבל מצב רוח מחורבן בגלל פגישות או נסינות פגישה איתם אני פשוט מנסה לקצר את החיים (סליחה מדרור הבטחתי שלא אכתוב זאת שוב ). לסיכום מוסר השכל " טוב וחבה להילחם למען המדינה הקדושה שלנו , אבל חשוב בסוף המלחמה למות ולא לחזור על מנת שלא נצטרך להיזדקק לאנשים כושלים אילו שלהם אנו רק אמצעי קיום ". תודה חברים יקרים . דני

27/11/2003 | 23:37 | מאת: סמוי

דני אחי וואלה הכדור עגול הכל חוזר ויחזור להם לפנים יש כאלה שחושבים שאנחנו גם מטומטמים. נראה מי מטומטם כאן. הצדק ינצח. תהיה בריא אח שלי.

28/11/2003 | 00:14 | מאת: דן..

אחי וחברי היקר מהאתר. איני מחפש איש וגם לא מצפה שיקרא להם דבר מה רע , למרות היותם רעים . אני מצטער רק על שנשארתי בחיים וצריך לסבול אח החיים המחורבנים האלה ," בתוספת ההתיחסות שלהם המשפילה ," איני רוצה טובות הנאה רק הפניות טיפול רפואי וכדורים בזמן לא יותר. אבל הם חיים מהנכות שלנו, ובטוח אני במאה אחוזים שרובם לא היו לוחמים בצה"ל אל בתפקידי מינהלה . אינים מבינים את כובד מישקלה של המילה אחי לכן כך התיחסותם אלינו ( ביחיד נכה צה"ל =אמצעי קיום . ברבים נכים בצה"ל = אמצעים לקיום המון משפחות). עיני לא צרה בהם רק ,שיטפלו ויאיצו דברים כאב לי מאד יום אחד שראיתי נכה צה"ל מבוגר ממני שבכה בכניסה מאחר ולא נתנו לו להיכנס למרות שהוא לא מהסביבה . עוד קראו לביטוחן שירחיקו אותו . פישעו היה חמור מאד כי הוא לא בא ביום קבלת הקהל ללשכת שיקום חיפה , שם הסדר וחוכמה ממש דוגמא לכל לשכות השיקום בארץ , סגן המנהל מר צביקה ממש דוגמא לנושא שדיברתי איתו הוא מבטיח טיפול . וכמובן שיבצע , אבל סתם מבטיח פשוט חבר על הדיבורים לכן כבר 8 חודשים איני עולה לקומה ב' פשוט קומה לא קיימת . אבל לפעמים שהוא בא בבוקר ללשכה עם המנכ"ל מר אסייג הוא לא מסוגל לראות נכים שיושבים ולהגיד בוקר טוב , לעומתו מר אסייג המנכ"ל באמת אומר בוקר טוב לכל נכה שנמצא בדרכו . את סגנו אני מבין למה אינו אומר בוקר טוב כנראה ובצדק על מנת לא לקלקל את היום לפני הכוס תה , שיהיו בריאים גם הם יום אחד יסתלקו ויגיעו מנהלים שהיו לוחמים ומבינים מה זה להיות פצוע וכך יהי טוב לנכי צה"ל בלשכה (כל הכתוב כאן על דעתי ונסיוני האישי ולמרות שיש לי עדים לכך מתי שארצה להוכיח את דברי). דני

28/11/2003 | 00:07 | מאת: ברק 188

היי דן אם אתה נכה צה"ל אתה יכול לקבל טיפל פסכיטרי ושם כבר ידאגו לך לקבלת תרופות מתאימות באופן סדיר ע"י שליח ישר הביתה. במידע אתה אינך נכה צהל עדין, ישנה בתל השומר יחידה לתגבות קרב של יפה זינגר ואתה יכול לקבל סיוע וטיפול טוב וגם תרופות תאמין לי הכל מהנסיון גם את הכדורים עם קוניק ניסתי ועברתי- לא.. אל תמשיך חבל זה לא לטובתך אחי, תאמין בעצמך והצלח.

28/11/2003 | 00:14 | מאת: סמוי

דני לא צריך אותם...הוא מטופל הרבה יותר טוב.! ולא רק דני לא צריך אותם לצערי גם רני כבר לא צריך אותם ולא רק אותם. לצערי.

28/11/2003 | 00:24 | מאת: דן..

אחי שלום הייתי גם אצל יפה זינגר בטעות אמרתי לסמוי שהיתי אצל שושנה , אצלי רגיל לבלבל שמות. אני נמצא קבוע בטיפולים אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית לפחות פעם בשבוע . נכון שלצערי יצאתי פחות או יותר מהמצבים לש נסיונות לחצות את הגבול , אבל המצב עדיין מעורער ויש עליות וירידות במצבי הנפשי בעיקבות מה שעברתי עדיין בתדירות גבוהה . מעבדת שינה קבעה פגיעה בשעון הביולוגי פזה דחויה שינה מועטה ומופרעת מאד לכן אני ישן בחד"ב .כל זאת על סמך מספר בדיקות של מעבדת שינה שהייתה גם במשך שבוע ברציפות , הגיעו בדיוק של 1.50 - 1.45 דקות שינה ביממה . גם המרפאה הקוגנטבית קבעה PTSD קשה , לגבי הכדורים הייתה תקופה של כ 3-4 חודשים שלא הגיע אלי שליח הבייתה וזה מתועד עם מכתבים שלי ושל רופאים שפנו ללשכת השיקום וגם בטלפון והודיעו שיש הידרדרות בבריאותי . כעת שחודשה האספקה חלק מהכדורים הגיעו שונים , סלח לי מתחיל לי שיתוק דני

28/11/2003 | 08:21 | מאת: אלן

אני באמת לא יודע מה לומר .כל מילה חקוקה מדם ליבך . אני פתוח שכל עוד שהחברה לא תזדהה איתנו המאבק שלנו יהיה מקומי ולא אפקטיבי . לצערי הרב החברה הישראלית אנוכית וחושבת שזה תמיד קורה לאחרים . חיה בשלום עם כל בעיות החברה רק שלא יופיעו במראה . אני יודע שיש לך הרבה כוח להמשיך להלחם . מששרד בקרב יתגבר בסוף על משרד הביטחון . אוהב אותך דן . אלן

28/11/2003 | 19:17 | מאת: סא

הלב והעינים פשוט בוכות ממה שתיארת.שרק יהיה לך הכוח הלאה.אם אוכל לעזור בעצה או אחר...

דני יקר, כל-כך עצוב לקרוא את הדברים שאתה כותב כאן. הפגיעה הקשה ביותר שספגת איננה הפציעה במלחמה או בקרב, אלא הבגידה של המערכת ששלחה אותך להילחם. הכדורים יכולים להשכיח את הכאב הגופני, אבל אין כדור שיוכל לטשטש את כאב הבגידה. לא קשה לי להבין את התחושה שלך, שאתה מתאבד לאט לאט, באופן עקיף, אבל בכך אתה מעניש את עצמך על מה שאחרים עשו לך. אולי במקום זאת תרשה לעצמך לכעוס על הבגידה ועל הנטישה. כולנו כאן אתך, שבת שלום, דרור

29/11/2003 | 07:30 | מאת: סמוי

הסבר נמק פרט מה הבגידה? מי בגד? ובמה בגדו? אל תזרוק סתם מילים באויר.... דמגוגיה לא אוכלת כאן-הסבר לנו מה הבגידה כאן.

29/11/2003 | 08:04 | מאת: מורשה לכעוס

לא על הבגידה ולא על הנטישה ולא על ה.... על זה יש לדני אישור לכעוס מהדוקטור ויצאתי מכאן לא מרגיש טוב

01/12/2003 | 22:33 | מאת: דן..

לדרור ערב טוב. תודה לך על הפורום שעוזר מאד לחברים עם הלם קרב וגם לי כמו כן , איני מאשים אף אחד גם לא את הבכירים באגף השיקום שלא עושים את עבודתם . רק מצער אותי מאד המצב הזה שאני נמצא בו בגלל טיפול כושל שלא צריך להיות כך. מקווה שיהיה שינוי בעתיד לטובת הנכים , מודע אני לזה שיש גם הרבה מתחזים אבל בגללם לא צריכים לסבול האחרים. תודה דני

29/11/2003 | 08:43 | מאת: צVקa קומA

מנהל פורום טראומה והלם-קרב